בן חיה-רחל וצבי. נולד בי' בתמוז תרפ"ב (6.7.1922) בירושלים, דור שישי למשפחה שהתיישבה בעיר במאה ה19- ועמה נמנו בוני השכונה "מאה שערים". אשר למד תחילה ב"חדר" ואחרי כן בסמינר למורים "מזרחי" ובגימנסיה העברית ברחביה. בעודו נער הצטרף לשורות בית"ר ובצד פעילותו בתנועת הנוער סייע לא אחת לאחיו הבוגרים בארגון הצבאי הלאומי בהפצת כרוזים ובשאר פעולות שהיו כרוכות בסיכון אישי. בשנת 1941 התקבל רשמית כחבר מלא בארגון המחתרת. לאחר שעבר את שלבי הטירונות נשלח לקורס מפקדים וסיים אותו בהצלחה. עם שובו לירושלים הגביר אשר (מעתה "סמל אבשלום") את פעילותו במחתרת ועקב כך נאלץ להפסיק את לימודיו. הוא פתח בית מסחר לשעונים ולתכשיטים, ששימש גם מקום-מסתור למוקשים ולכלי נשק של הארגון. לימים זנח גם את עסקיו הפרטיים כדי לעבור לפעילות מלאה במחתרת. הוא התמנה לאחראי למחסני הנשק של הארגון בירושלים ובתפקיד זה דאג להסתרת כלי הנשק, להעברתם ממקום למקום לפי הצורך ולהכנתם בשביל היוצאים לפעולה. אחר-כך התמנה לאחראי למחלקה לטיפול באסירי הארגון. בתפקיד זה היה מבקר בהתמדה את הכלואים בבית הסוהר בירושלים ובמחנות המעצר של לטרון ומזרע כשהוא מעודד את רוחם ומפיח בהם את התקווה לשיחרור. ואולם בעיקר נשא את נפשו לפעול ביחידה קרבית ומבוקשו ניתן לו כשצורף ליחידת ההתקפה על מטה הבולשת בירושלים. בליל כ"ח באדר תש"ד (23.3.1944) התקרבו לבנין המטה שבמגרש הרוסים ארבעה חברי אצ"ל, ואשר בתוכם, לבושים מדי שוטרים, וקירבו סולם לאחת המרפסות. אשר עלה ראשון בסולם והעלה אתו את מטען חומר הנפץ. מתוך הבנין נפתחה אש לעומת התוקפים ואשר נפצע קשה. הוא המשיך לירות ואף הצליח לפגוע באחד היורים. כל הארבעה התחילו בנסיגה. למרות פציעתו הקשה המשיך אשר ללכת בכוחות עצמו, אך כעבור זמן כשלו רגליו והתמוטט. חבריו נשאוהו והביאוהו לחדר עזרה ראשונה, אבל מאמצי הרופאים להציל את חייו עלו בתוהו. אשר הוציא את נשמתו בשעות הבוקר של כ"ט באדר תש"ד (23.3.1944), לאחר שש שעות של סבל קשה. הלווייתו נערכה יומיים אחרי מותו, בשעות הלילה ובחשאי כשרק בני משפחתו מלווים אותו בדרכו האחרונה למקום קבורתו בהר הזיתים.

שמו הונצח ב"זכרם נצח", ספר הזכרון לחללי הארגון הצבאי הלאומי.