בן חנה ואפרים, נולד ביום ד' בטבת תרפ"ז (9.12.1926) בעיר לייפציג, גרמניה. עוד בהיותו בחוץ-לארץ למד דויד-צבי עברית בתלמוד-תורה. בשנת 1940 עלה עם משפחתו ארצה. לאחר שנה סיים בתעודת-הצטיינות את לימודיו בבית-הספר העממי לבנים "מזרחי" בתל-אביב. היה מהחברים הראשונים באיגוד הספורט הדתי "אליצור". בלבו גמלה ההכרה כי בתנאי הארץ דרוש ספורט- מגן, והוא הצטרף ל"משמרות אליצור" מראשית היווסדן. היה מהמדריכים הראשונים ומראשי הפעילים להקמת יחידה דתית בגדודי הנוער של ה"הגנה". הוא סיים את הקורס הארצי הראשון למפקדי-כיתות דתיים. במשך חמש שנים היה פעיל בפיקוד ובהדרכה בתל-אביב וסביבתה, ולאחרונה מילא תפקיד של מפקד פלוגה בגדנ"ע. דויד-צבי היה אהוב על חניכיו ביחסו האדיב ודיבורו המשכנע. מסור ואחראי בכל תפקיד. "טהור בלבבו ואמיץ ברוחו" - כתב עליו אחד מחבריו. דויד-צבי הצטיין בעבודתו כחרט ואף חידש כמה חידושים טכניים בעבודתו. למהנדסים שעבדו איתו היה ביטחון מלא כי כל עבודה שתימסר לידו תהא עשויה כראוי.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "קריתי". ביום א' באדר א' תש"ח (11.2.1948), בשעת סיור בגבולות יפו-תל-אביב, לקראת פעולה נגד אבו-כביר, נפגע מכדור צלף ונפל. המשימה שעמד להשתתף בה בוצעה למחרת נפילתו ונקראה על שמו "מבצע דויד". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

חבריו הוציאו חוברת "יזכור" לזכרו.