בן פרידה ואברהם-יששכר, נולד ביום ט"ו באייר תרפ"ח (5.5.1928) בעיר בנדין, פולין, בן למשפחה חסידית, מצאצאי הרב דויד מלילוב. בהיותו בן שבע עלה עם הוריו לארץ ולמד בבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. הוריו היו אנשי עמל ולמרות מצבם הקשה השתדלו לתת לבנם-בכורם חינוך לתורה ולעבודה וקיוו שישמש להם סעד לעת זקנתם. בסיימו את לימודיו החל לעבוד במקצוע הסריגה ותמך בהורים. כחבר "בני-עקיבא" והאיגוד הספורטיבי "אליצור" הצטרף ל"הגנה" ב-1945 וסופח לפלוגה הדתית של חי"ש תל-אביב.

כחבר מחלקה בחי"ש הדתי נשלח עם מחלקתו לעזרת גוש עציון הנצור. "אנו יודעים לאן הננו מועברים, אבל ידענו גם מהו גוש עציון בשבילנו" - אמר יעקב ברגש למורו שראהו לפני צאתו לדרך מסוכנת זו. במכתביו מהגוש בוטאה דאגתו הרבה ומסירותו למשפחתו, אשר ניסה לעודדה ולשמחה, על אף הקשיים שהיה נתון בהם. ב-12 במאי ערכו כוחות הלגיון הערבי ובלתי סדירים התקפה כבדה על הגוש והצליחו לבתרו לשניים. למחרת נמשכה ההתקפה והאויב הצליח לכבוש את כפר עציון. יעקב לחם עד שנפל בין הנופלים ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948).

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.