בן ברטה ואליהו, נולד ביום כ"ט בשבט תשט"ז (11.2.1956) בארגנטינה. בארץ מוצאו השלים את לימודיו בבית-ספר תיכון, במגמת מסגרות מכנית. בתום לימודיו התחיל לעבוד כפקיד וביולי 1976 עלה ארצה כתושב ארעי. הוא עבר קורס לעברית באולפן בקיבוץ הזורע ובאפריל 1978 נרשם כעולה. את ביתו קבע בקיבוץ כרמיה, שאחיו נמנה עם חבריו.

בנובמבר 1978 התגייס לצה"ל עם גרעין נח"ל של קיבוצו ושירת בחיל-השריון. הוא סיים בהצלחה קורס מ"כים ובאפריל 1979 הועלה לדרגת רב"ט. כשנה לאחר מכן הועלה לדרגת סמל. באוגוסט 1980 השתחרר משירות החובה והצטרף לקיבוצו, כרמיה.

בקיץ 1984 נקרא לשירות מילואים. בעת שירותו ביצעה חטיבתו תרגיל משולב עם טייסת מסוקים. במהלך התרגיל, ביום ל' באב תשמ"ד (27.8.1984), התרסק אחד המסוקים שהשתתף בתרגיל ויצחק נפצע פצעי מוות. בן 28 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות בכרמיה, השאיר אחריו רעיה, אם ואח.

על קברו ספד לו חבר קיבוצו: "קשה מאוד לספוד ליצחק, פשוט זה עדיין מוקדם מדי. יצחק עדיין לא הצליח לגבש את אישיותו ולמצותה. הוא עדיין בשלב התכניות. עדיין מתלבט לגבי מיקומו בקיבוץ. עדיין מתלבט לגבי השאלות הקיומיות, של האדם והחברה. דומה שרק לגבי נושא אחד הוא הכריע כבר מזמן. יצחק רצה והיה לאיש עבודה. העבודה כמרכז ההוויה של האדם. נאמנותו לעבודה, לענפו ולצוותו, אלו היו כבר ברורים לגמרי, ברורים בכוח ובפועל. יצחק חיפש את הדרך לשלמות. האדם והחברה, היצירה, התרבות והפוליטיקה, הכל היה צריך להתמצות בדרך אחת, והנה החיפוש הכן הזה נפסק באיבו".