בן דינה ומשה, נולד ביום י' באדר תרע"ה 24.2.1915)) בעיר אבוני, הונגריה ובילדותו עבר עם הוריו לקולוז'וואר (קלוזנבורג) שנקראה קלוז' משסופחה טרנסילבניה לרומניה. אביו היה בעל בית-דפוס, שהדפיס את העיתון הציוני בהונגרית ואף כתב בו מאמרים. יהודה למד בבית-הספר של הקהילה וחונך בארגון נוער ציוני. בשנות לימודיו בגימנסיה היה מטובי הספורטאים ובייחוד הצטיין בסיוף. כשהתחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת קלוז' גברה האנטישמיות בקרב הסטודנטים והוא התכונן להגן על כבודו היהודי בכוח ובדו-קרב, אך ראה שלא כדאי להילחם כדי לרכוש כבוד מצד חבורה מושחתת כזאת. בעידודו של אביו בחר לו את הדרך לציון. הוא הפסיק את לימודיו וכהכשרה לעלייה למד את מלאכת-הדפוס והתקנת מכונות-דפוס, נהגות וכוורנות, על כל אלה קיבל תעודות. בסוף 1936 הגיע לארץ ועבד כשנה בהדפסת העיתון "פלסטיין ניוס", ושמונה שנים נוספות בבית-הדפוס הממשלתי. משלא יכול לשאת את האווירה העוינת ליהודים ששררה בו עבר לבית-הדפוס "פלסטיין פוסט" ועבד בו כשנתיים. בשעות הפנאי השתלם בשפות ובמדעים ומאמריו הופיעו בכמה עיתונים. מכריו חיבבוהו בשל עליזותו התמידית וניבאו לו עתיד מזהיר כעיתונאי. מאז בואו ארצה היה פעיל ב"הגנה" בתפקדים אחראיים. היה גם חבר "מכבי" וזכה כמה פעמים בפרס ראשון בתחרויות הטלת כידון. יהודה השתדל לקבל רישיון-עלייה להוריו, אך שלטונות המנדט עיכבו את מתן הרישיון כמעט עד סוף תקופת שלטונם בארץ.

בפרוץ מלחמת-העצמאות בחורף תש"ח, מילא את חובתו בחירוף-נפש בעבודה ובהגנה כאחת ובליל פיצוץ בניין ה"פלסטיין פוסט" נשאר יחידי על משמרתו בבית-הדפוס כל הלילה ודאג להדפסת העיתון ולהופעתו. התנדב יחד עם 50 לוחמים אחרים לחדור כתגבורת לרובע היהודי שבעיר העתיקה. לשם עוד הסתננה אליו הבשורה שהוריו הגיעו לחיפה, אך הוא שוב לא זכה להתראות עימהם, כי נפל בקרבות העיר העתיקה ביום י"ח באייר תש"ח 27.5.1948)).

שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.