בת יהודית ושלמה, נולדה ביום י"ד בניסן תרפ"ח 4.4.1928)) בעיר העתיקה בירושלים. שולמית ביקרה בגן-ילדים דתי ולאחר-מכן למדה בבית-הספר היסודי לבנות. בהיותה בת 15, כאשר סיימה את לימודיה בבית-הספר, למדה בקורס לפקידות והחלה לעבוד כפקידה. כן הוסיפה ללמוד לקשט בגדים וכובעים בפרחים.

בפרוץ מלחמת-העצמאות וירושלים במצור, התנדבה לעבודה בבית-החולים "משגב לדך" וטיפלה ללא ליאות בפצועים. עם צאת הבריטים את העיר העתיקה החלו הערבים בהתקפותיהם על הרובע היהודי, ושולמית נזדרזה לתת יד בביצור עמדותינו, בתפירת שקי חול ובעיקר בהעברת פצועים מן העמדה לבית- החולים, כשדמות אחיה שמעון ז"ל, שנפל ביום י"ח בשבט תש"ח 29.1.1948)), לא משה מנגד עיניה כל אותם הימים. ביום ח' באייר תש"ח 17.5.1948)), בעיצומו של קרב, כאשר עזבה לשעה קלה את הפצועים שבטיפולה כדי לסור למקלט לבקר את הוריה, פגע בה כדור האויב - וכך מצאה את מותה שבועות מספר לפני נישואיה. נקברה בעיר העתיקה.
אחיה שמעון קובי נהרג בקרב עם הערבים בעיר העתיקה, בירושלים ב-29.1.1948.

שמה נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.