בן שפרה ושמואל (סופר סת"ם), נולד ביום י"ח בטבת תרע"ב (8.1.1912) בעיר וילנה, שהשתייכה אז לרוסיה. עד גיל 10 למד ב"חדרים" ואחר-כך בגימנסיה. מתוך כמיהה ליופי למד את אמנות הציור והשתלם במוסיקה ובעודו עלם צעיר יצא לעבוד כדי לעזור למשפחה, אך עם זה הוסיף לעסוק בציור וגם כתב שירים באידיש. בשיריו משתקף יחס נפשי של קדושה למלחמת-החיים של האדם, ושל האדם היהודי בייחוד, וראיית עצמו כממשיך מסורת הקדושה והטהרה של אבותיו. כיהודי ראה את תיקונו בחיים שלמים בארץ-ישראל. לשם כך הצטרף לתנועת "החלוץ" ועשה למעלה משנה בהכשרה. בשנת 1934 עלה ארצה ועבד שנה בגבעת השלושה. אך האושר שבעמל החלוצי לא יכול לרוות את צמאון נפש-האמן שבו והוא עלה ירושלימה, עבד קשה במחצבה, השתלם בשיעורי-ערב בציור בבית-הספר "בצלאל", למד ערבית ואנגלית והגיע בהן לידיעה מושלמת, וגם בעברית הקפיד על טוהר השפה וסגנונה. אך את יצירותיו בפיוט ובהגות הוסיף לכתוב באידיש. גם חיבתו למוסיקה נבעה מטעמים אידיאליים ולא פעם ויתר על ארוחת-ערב ובמחירה שחסך שמע קונצרט או אופרה. בשנת 1936 נשא אישה ובמרוצת הזמן נולדו לזוג שני בנים. הוא נשאר מחוץ לזרם הרדיפה אחרי נכסים חומריים והוסיף לחתור אל השלמות הרוחנית. היה חבר פעיל בליגה הסוציאליסטית ובשנים האחרונות במפ"ם, ותמיד מתוך מסירות טהורה לאידיאל, בלי כל התלבטות עצמית ובקשת טובת- הנאה פרטית. כך, למשל, ויתר על ימי עבודה לטובת חברים, שלדעתו היו זקוקים לכך יותר ממנו, ושקד לעשות אך טוב וחסד. אברהם-יהודה שירת חמש שנים בנוטרות, ובצד השכר הכספי הזעום ראה את השכר העיקרי במילוי החובה. בשלוש השנים האחרונות עבד בספרייה הלאומית, וגם שם ראה את השכר האמיתי באפשרות להוסיף דעת מתוך ספרים ומקרבתם של אנשי-רוח.

מאז בואו לארץ היה חבר ב"הגנה" ובמלחמת-העצמאות שירת כסמל-תרבות ביחידתו והשתדל להשפיע על אנשיה מרוח החובה וההקרבה המפעמת בו, ולא פעם השתתף בפעולות מחוץ לתפקידו המיוחד. באחרונה, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), כשנצטוותה פלוגתו לנטוש עמדה בקטע "בית-מנדלבוים" בצפון ירושלים, נשאר אחרון בעמדה לבדוק אם לא נשאר בה איש ושם השיגהו כדור האויב. נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.