נולד בשנת 1928 בעיר צ'קיב, בחלק הקרפטו-רוסי של מחוז מרמרוש (אז בצ'כוסלובקיה), ולמד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי ממשלתי. השלטון ההונגרי, שחזר למקום בעקבות ההסדר עם הגרמנים, הסגיר אותו עם כל היהודים לידי המרצחים הגרמנים. טוביה החזיק מעמד במחנה-העבודה שאליו נשלח, וכשחזר הביתה אחרי המלחמה מצא את עצמו באזור שסופח לאוקראינה הסובייטית. תחת מטר אש אוטומטית, שפצעה את חברו שהלך איתו, עבר את הגבול להונגריה וב"נתיב הבריחה" הגיע דרך אוסטריה לאיטליה. בפברואר 1948 התנדב לקיבוץ אימונים של ה"הגנה" באומרו: "קברנו מיליונים ולא השגנו כלום, נקריב עוד אלפים ואולי נשיג עצמאות. הסיכון גדול. אך אין פנאי להיסוסים!"

בשיירה של אנשי גח"ל (גיוס חוץ-לארץ), הגיע לארץ ביום הראשון לעצמאות ישראל, 15.5.1948, באונייה "תטיס", גויס לצבא ושירת בתפקיד מקלען שני בחטיבה 7, שזה עתה הוקמה. עם כניסת הלגיון הירדני למלחמה הוחמר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. בניסיון לפרוץ את הדרך נערך מבצע "בן-נון א'" והמשימה הוטלה על חטיבה 7. הכוחות התוקפים נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948).

ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.