בן חיה ובנימין, נולד ביום ג' בשבט תרפ"ט (14.1.1929) במושבה הגלילית יסוד המעלה וסיים בה את בית-הספר העממי בהצטיינות. הוא המשיך ולמד בבית-הספר החקלאי מקווה ישראל וכבן נפח כפרי, שספג מילדותו את ההכרה בערכם של כלי עבודת האיכר - התמחה במקצועות הטכניים שבמשק החקלאי ואמר להכניס לבית-המלאכה של אביו את השכלולים החדשים. תוך כדי לימוד התקין דגם חדש של מחרשה והקדיש הרבה מרץ ומסירות בעת חגיגות היובל למקווה ישראל להכנת תערוכת הכלים החקלאיים ובניית הדגמים. ישראל סיים את בחינת-הגמר בהצטיינות וקיבל תעודת הסמכה במקצוע מכונות חקלאיות. אחד ממחנכיו כתב עליו: "שירבו כמוהו בישראל". בשנות לימודיו התאמן בגדנ"ע ולימים הצטרף ל"הגנה".

מראשית מלחמת-העצמאות השתתף בהגנת הגליל העליון ובקרבות עם הכנופיות היה מטובי המקלענים במקלע "ברן" ומהמשתתפים בהתקפה על נבי-יושע. בשעת הנסיגה נשאר לחפות על חבריו, וירה בלי הרף עד שחבריו עלו לאוטובוסים. כשנשאר יחידי, הטיל את עצמו מהמצודה והתגלגל עם ה"ברן" במורד ההר, וכך ניצל, אך נפגע בברכו. הוא לא קיבל את הטיפול הדרוש ובגלל צליעתו לא יכול לצאת לפעולות. אך לקראת ההתקפה על משמר הירדן לא נתנו לבו להישאר בבית, ודרש לשתף אותו בהגנת המקום באומרו, שלחפות יוכל גם בצליעה.

ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948) נהרג מפגיעת פגז. ישראל הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות ביסוד המעלה.