בן צפורה ויעקב, נולד ביום כ"ו באב תר"ץ (20.7.1929) בתל-אביב ובה סיים בית-ספר יסודי ("תל-נורדוי") ותיכון ("שלווה" ו"תיכון חדש"). מילדותו נתגלה בו כשרון מוסיקלי. שנה וחצי למד פסנתר והפרופ' דויד שור ז"ל, ששמע אותו מנגן בבחינה, ניבא שיהיה פסנתרן ראוי לשמו, אך בגלל חוסר פסנתר בביתו ובשל רצונו לנגן על כלי לא-פופולרי באותם ימים אמר: "כל היהודים מחבבים את הכינור בהזניחם את כלי הנשיפה - אקח לי חצוצרה". וכך המשיך ללמוד מוסיקה ואף התחיל להלחין יצירה שלא הספיק להשלימה. הוא חשב לצאת להשתלם בחוץ-לארץ אחרי תום שנת השירות. בשנת 1944 עבר קורס מדריכים בחג"ם (חינוך גופני מורחב) ואחר- כך היה למדריך בבית-הספר. אחרי בחינות-הגמר התנדב לשירות במשמר נע של הנוטרים.

אך התחיל בשירות פרצה מלחמת-העצמאות, לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות. קלמן היה משוייך לחיל הרגלים והשריון ושירת בקביעות בליווי שיירות בקו תל-אביב-הדרום ובבדיקת הדרך חולון-ראשון לציון. ביום י"א בשבט תש"ח (22.1.1948) יצא משמר, שמנה שבעה נוטרים, בטנדר פתוח מחולון כדי לבדוק את הכביש לירושלים ולאבטח מעבר שיירה. סמוך לכניסה ליאזור מצאו את הכביש חסום ונתקלו באש ממארב ערבי. הטנדר נפגע ועלה באש, הנוטרים נאלצו לנטוש אותו, תפסו מחסה בצד הכביש ונלחמו נגד כוחות אויב עדיפים עד שנפלו כולם, וקלמן ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

זכרו הועלה על דפי ספר-הזיכרון "השבעה". לזכרו ולזכר חבריו שנפלו יחד איתו הוקם המושב "משמר השבעה".