בן פינחס ובלה. נולד ביום א' באלול תרצ"ה (30.8.1935) בלנינגרד אשר ברוסיה. בן למשפחה ידועת שם בין חסידי חב"ד. אביו נפטר במאסרו בבית הכלא בגלל פעילותו היהודית. שם המשפחה האמיתי היה מורוזוב, אבל בני המשפחה (גולומבוביץ) קיבלו אותו עליהם כדי להתעלם מן הרשות, כי הרוסים גרמו להם צרות. השם הרשמי היה איפוא גולומבוביץ. אבל לבסוף עלתה אמו לארץ והתיישבה בכפר חב"ד. דויד קבל את ראשית חינוכו ב"חדר" (עוד ברוסיה) ובישיבה "תומכי תמימים" של חב"ד בפריס בדרך לארץ ואחרי בואו לארץ עם אמו בשנת 1949 למד בישיבת חב"ד בלוד. היה דבק בדת ובאמונה בכל לבו ונפשו. ביוני 1955 גויס לצה"ל ושירת בנח"ל מוצנח. השתתף בפשיטות של צה"ל ועשה בקיבוץ חפץ חיים ואף בקיבוץ שעלבים. במילואים עבר קורסים של חבלן גדודי וסייר גדודי. השתתף במערכת סיני ואף בכמה פעולות תגמול. מנעוריו היה למוד מלחמות וקרבות ואלה חישלו את אפיו ורוחו. עם שחרורו מן הצבא עבד בדפוס בתל אביב אחרי שסיים קורס מזורז כדפס בבית הספר לדפוס "יד החמישה" בואכה כפר חב"ד - וכך מצא את לחמו. ידיו היו אמונות עלי כל עבודה, בחשמל בבית ובהרכבת צעצועים. הוא לא השתייך לשום מפלגה כי "כולנו שייכת למפלגה אחת", לדבריו, "למפלגה של הקדוש ברוך הוא". תמיד התחשב עם הזולת ומלחמתו היתה למען אמת כל הימים. העמיק לחשוב ולהעמיק להרגיש, ותמיד חשב על עתיד העם ועתיד העולם. סובלני היה ומכאן שהכל אהבוהו ואף למדו ממנו על נפשו העליזה וידידותו הכנה. היה יהודי צעיר ובריא, בעל נפש חפצת חיים ואוהבת הבריות. שונא אלימות, אך מוכן בכל לב להלחם ולהגן על הארץ. מפקד פלוגתו, במכתבו לרעיתו ולמשפחתו, מציין את שלימות נפשו ואת רוחו הצנועה והשלוה. מעולם לא דרש אף את המגיע לו ותמיד היה מעמיד עצמו כשווה בין שווים, למרות ההבדל בהשקפת החיים ובמהלך המחשבה - וזהו מה שאיפשר לו להיהפך למפקד ביחידה אף על פי שלא הורשה לכך באופן פורמלי. מפקדו מספר עוד כי קיצר את שהותו בבית כאשר בא לרגל חג הולדת ילדו השלישי, כי הוא רצה לחזור ולהיות עם חבריו וידידיו בחזית, ובכל פעולה קרבית, ובכל משימה מסוכנת, היה הוא בין המתנדבים. דויד היה שומר מצוות וקיימן אף בתנאי שדה קשים. שבועות מספר לאחר מכן, בשבת, ל' בסיון תשכ"ז (8.7.1967), אחרי תפילתו, נפל דויד בהגנת הארץ בשעת חילופי אש האויב; זה היה באיזור קנטרה, כשכוחות מצריים הפגיזו את ריכוזי צה"ל. הניח אשה ושלושה ילדים, שהצעיר בהם כבן חודש ומחצה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת שאול אשר בירושלים. בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו. חוברת לזכרו בשם "דויד" יצאה לאור אחרי נפלו. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.