נולד בלאטביה ובעודו צעיר לימים עזב את בית אביו. בשנת 1928 הגיע לארץ ישראל לאחר דרך ארוכה, רבת נדודים וסבל. בארץ עשה כפועל חקלאי בכנרת, ובשמירה בנחלת יהודה, ואחר כך עבר לשמור בקוסקוס-טבעון והשתתף בעלייה הראשונה על הקרקע במקום זה. במרוצת הזמן היה שומר גם במפרץ חיפה, בעפולה, בטירת צבי ובוואדי פאליק (נחל פולג). היה מראשוני אגודת השומרים ומפעיליה. כבקי בערבית וכמי שהכיר יפה את הליכות חיי הערבים השתתף בעליות רבות על הקרקע ותרם להן מניסיונו. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה שומר בשבי ציון, שאדמותיה עמדו אז בשממותם ונועדו להתיישבות יהודית. בנימין שקד על כך שלא ייתפסו על ידי ערבים לצורך חריש ומרעה והיה יוצא בלילות לשמירה, רובה הצמיד על כתפו בוטח ועשוי ללא חת.

המושב החדש שבגליל המערבי הלך ונבנה, הונח בו קו מים, נסלל כביש ואף הוחל בעיבוד 50 דונמים ירקות ואולם באותו זמן החמיר המצב הבטחוני בסביבה משהגבירו כנופיות הפורעים את פעילותן. בט' בחשון תרצ"ט (3.11.1938), בחצות היום, התנפלה כנופיית ערבים מזויינת על בנימין עת ששמר על פועלים שעבדו בהתקנת כבל חשמל בכביש עכו-ראש הנקרה. הוא התגונן והצליח להרוג אחד מאנשי הכנופיה אך מספרם הגדול של התוקפים הכריע את הכף והוא נפגע מכדור ונהרג. הובא למנוחות בשיך-אבריק. הניח ילד.

שמו הונצח ב"איך נפלו", קובץ זיכרון לחברי השומרים העברים בארץ-ישראל ומאמר לזיכרו התפרסם במדור לזכר נעדרים בעתון "דבר". מקץ חמש שנים לייסוד שבי ציון הקימו אנשי המושב על הגבעה שבה נפל אתר-זכרון - ספסל אבן מוקף עצי ברוש.