בת חיה ויוסף. נולדה בשנת תרס"ד (1904) בעיר צ'רנוביץ ברומניה. כאן הכירה את בעלה, שמואל, שהיגר מפולניה. השניים נישאו ובשנת 1935 עלו לארץ-ישראל. הם שאפו לחיי חקלאות והקימו משק זעיר בקרית-חרושת (ישוב למרגלות הכרמל, ליד אלרואי, ובו כששים משפחות). לאה טיפחה את המשק בעוד שבעלה עבד למחייתם במאפיה בחיפה ובערבים, לאחר יום עבודה מפרך, נטע עצי פרי. לאה הצטרפה לשורות ה"הגנה". בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, בעוד המשפחה יושבת "שבעה" על הבן הבכור שמת ממחלה בה התענה שנים אחדות, ביום כ"א בתמוז תרצ"ח (20.7.1938), תקפו את הישוב הקטן והמבודד עשרות ערבים חמושים ברובים, בגרזנים ובסכינים. התוקפים הצליחו לפרוץ אל הצריף של משפחת גוטרמן ורצחו ביריות ובדקירות סכינים את לאה, את בעלה שמואל ואת הבת בלהה בת השנה וחצי. לאחר מכן הציתו את הצריף עד לבלי השאיר לו שריד. לאה ובני משפחתה הובאו לקבורה בקרית-חרושת. לאחר 42 שנה הובאו למנוחת-עולמים בבית-העלמין במושב אלרואי.

רשימות על הטרגדיה והאירוע המחריד התפרסמו בעיתונים "דבר" ו"הבקר".