בן בלה וצבי-אריה. נולד בשנת תר"ס (1900) בפולין. בגיל צעיר היגר לעיר צ'רנוביץ ברומניה, שם נשא לו אישה ובשנת תרצ"ה (1935) עלו לארץ-ישראל. הם שאפו לפינה חקלאית ורכשו חלקת אדמה בקרית-חרושת (ישוב למרגלות הכרמל, ליד אלרואי; בו חיו כשישים משפחות) והקימו להם משק זעיר. שמואל עבד לפרנסתו כפועל מאפיה בחיפה ובתום יום עבודה מפרך טיפל בגינתו הקטנה ובנטיעת עצי הפרי, אך מצא זמן גם להצטרף לשורות ה"הגנה" ולקחת חלק בפעולותיה. היה אדם שקט ונחבא אל הכלים, אהוב על חבריו ומיודעיו. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, ביום כ"א בתמוז תרצ"ח (20.7.1938), כאשר המשפחה ישבה "שבעה" על מות הבן הבכור שנפטר ממחלה ממושכת, תקפו את הישוב הקטן עשרות ערבים חמושים ברובים, פרצו אל הצריף של משפחת גוטרמן ורצחו ביריות ובדקירות סכינים את שמואל, את אשתו לאה ואת ילדתם בלהה בת השנה וחצי. לאחר מכן הציתו את הצריף על לבלי השאיר לו שריד. שמואל ובני משפחתו הובאו למנוחות בקרית-חרושת, במקום בו מצאו את מותם. הניח אח ואחות. לאחר 42 שנה הועברו גופותיהם לבית העלמין באלרואי.

רשימות לזכרו התפרסמו בעתונים "דבר" ו"הבקר".