בן בריינה ושמואל. נולד בטמאשפול שברוסיה בשנת 1897 ובשנת 1906 עלה עם משפחתו לארץ-ישראל. תחילה התגוררה המשפחה בכינרת ואחר כך עברה למושבה מלחמיה. אפרים הצעיר נקשר מאוד לבעלי חיים ולימים יצא ליפו ללמוד שם בקורס לרפואת בהמות מטעם "המרכז החקלאי". בקרב כל מכריו נודע כצעיר בעל רגש, היה בין הראשונים שעלו על הקרקע בעמק יזרעאל ולאחר מכן עבד במפעל החשמל של פנחס רוטנברג ליד הירדן כשומר וכפועל. לאחר ששרה, אחותו הגדולה ממנו בשנים, נהרגה בי"א באדר תר"ף על הגנת תל-חי, גמר אומר להיחלץ לתפקידי הגנה בכל שעת צורך ואכן כך עשה. במאורעות האחד במאי 1921 היה בעמדה מסוכנת בין תל-אביב לשכונת נווה שלום שביפו ובשעה שפורעים ערבים ניסו לפלס דרכם לעבר תל-אביב נפצע פצעים קלים. אחר-כך חזר למלחמיה לחיות ולעבוד בקירבת הוריו. כשפרצו מאורעות הדמים של שנת 1929 עלו הוא ואהרן אחיו לירושלים כדי לעזור בלכידת קאמל אפנדי, האחראי לנפילתם של יוסף טרומפלדור וחבריו בתל-חי. כשחזר אפרים משם הביא ידיעות על מצבם הבטחוני החמור של יהודי ירושלים. מפקדת ה"הגנה" שלחה אותו לחולדה, ישוב של קבוצת חקלאים בדרום הארץ. שם שימש כמפקד אחת מקבוצות ההגנה על הישוב וכמפקח על העזרה הראשונה. בקרב הנואש שהתחולל במקום בכ' באב תרפ"ט (26.8.1929), עבר אפרים מחצר הישוב לבית פתוח-למחצה ואז נפגע בכדור שנורה עליו מחורשה סמוכה. הוא המשיך לרוץ כעשרה צעדים ונפל. מאחר שאיש מלבדו לא התמצא בעזרה ראשונה לא קיבל טיפול נאות בפצעו האנוש והוא מת כעבור זמן קצר, והובא לקבורה בחולדה.

לזכרו של אפרים ולקרב הגבורה עצמו הקדיש המשורר יהודה קרני את שירו "בני חולדה" ובו תיאר את מהלך הקרב ואת הרגע שבו "אפרים נפל חי שלושה ועשרים". אפרים הונצח גם באנדרטה, מעשה ידיה של הפסלת בתיה לישנסקי המוצבת בשטח הקרב שבחולדה הישנה.