בתם של פנינה ומשה. נולדה ביום י"ג בסיוון תשמ"ו (20.6.1986) בישראל. אחות ליוסי.

ליז גדלה והתחנכה בעיר לוד. היא למדה בבית הספר היסודי "ספיר" בלוד והמשיכה את לימודיה בתיכון "עמל א'" ברמלה. בתקופה שקדמה לגיוסה לצה"ל היא הייתה חברה בשבט תנועת הצופים בלוד.

ליז הייתה ילדה מלאת חן וחיוניות, ילדה שחייכה לכולם, שאהבה לצחוק וצחוקה נשמע למרחקים. בתקופת לימודיה בבית הספר היסודי ובתיכון בלטה תמיד לחיוב והייתה אהודה על מורים ותלמידים כאחד. ליז הייתה הראשונה להתנדב לכל משימה וביצעה כל מטלה על הצד הטוב ביותר בכל מסגרת שבה השתתפה, בעיקר בלימודיה ואחר כך גם במסגרת הצבאית.

היא התגייסה לצה"ל ב-19 בדצמבר 2004 והייתה לוחמת מצטיינת בגדוד "קרקל" ואף נבחרה לחיילת מצטיינת בקורס מ"כים. הדבר אופייני לה, כיוון שתמיד שאפה להגיע למצוינות ולשלמות.

בזמן שירותה הצבאי דאגה באופן קבוע לכלל החיילים בגדוד ובעיקר לחיילים הבודדים, שלהם הקדישה תשומת לב מיוחדת. היא נהגה להתקשר לפנינה אמה ולבקש שתכין לחייל בודד אוכל ושתכבס לו את הבגדים. ליז דאגה להביא לחיילים את האוכל הביתי שאִמהּ הכינה וממתקים. הייתה לה את היכולת ליצור אווירה נעימה בין חבריה בגדוד.

כמה שעות לפני מותה שוחחה ליז עם אמהּ בטלפון ואמרה לה, "אימא, יש לי מסיבה עוד יומיים, תתכונני, אנחנו הולכות לקנות בגדים!'..." אך תכניותיה לא התממשו.

יומיים לפני סיום הקורס, ביום י"ט באייר תשס"ו (16.5.2006), נפלה רב-טוראי ליז (עליזה) שרביט בעת שירותה במחנה ביסל"ח (בית ספר למקצועות חיל הרגלים). בת עשרים הייתה בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בלוד. הותירה אחריה הורים ואח.

מאות אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה – כל חיילי הפלוגה ורוב חיילי גדוד ה"קרקל", אזרחים רבים, חברים של המשפחה ושל ליז ובני העיר לוד שבאו לחלוק לה כבוד אחרון.

בת דודתה וחברתה הטובה נפרדה ממנה במכתב אישי: "אני עדיין לא מעכלת שאת לא כאן איתי, אני עדיין לא מעכלת שמחר אני לא מגיעה לטקס סיום קורס המ"כיות שלך, אני עדיין לא מעכלת שאני לא אישן אצלך יותר בסופי שבוע כשאת חוזרת מהצבא. ליז, אני עדיין לא מעכלת שאת לא כאן. איך אפשר לעכל שילדה כמוך אינה בין החיים, ילדה, בחודש הבא היית אמורה לחגוג יום הולדת עשרים. איך אפשר להבין שאת שם למעלה וכל השאר כאן התכנסו בשבילך, שאנחנו קוברים אותך היום? ילדה שמחה, שכל הזמן צוחקת, מחייכת, מצטיינת בכל דבר שידך נגעה בו, חיילת מצטיינת בגדוד, מכי"ת מצטיינת בקורס. את היית גאווה עבורי, עבור כולנו, כולנו חשים החמצה גדולה, כאב וסבל עצום על כך שאת לא תהיי איתנו יותר. כל כך הרבה אנשים כואבים, המומים, נסערים, מנסים לקלוט את האסון שקרה לנו – ללא הצלחה. אימא שלך, אבא שלך, אחיך, כל המשפחה, אני. מעבר לעובדה שאנחנו בנות דודות, היינו חברות הכי קרובות שרק אפשר. במשך השנים הצטברו המון חוויות שונות וסיפורים – כולם כאן מספרים שכבר בתור ילדה החלו להתבלט בך התכונות הכל כך מיוחדות שלך: שמחת חיים, חוש הומור, רצון למצוינות ולשלמות. תמיד חיפשת איפה לעזור, לתרום ולהשפיע... עשית הכול עם חיוך וצחוק שילוו את כולנו לעד. אני מודה לאלוהים בשמי ובשם כל מי שנמצא כאן, שנפלה לידינו הזכות לחיות איתך ולהכיר אותך... אני אוהב אותך תמיד, את תמיד תהיי חלק נכבד ממני, חלק שלא ניתן לנתק ממני, כולם כאן יאהבו אותך ויתגעגעו אלייך תמיד. יהי זכרך ברוך".

רועי גרילק כתב לזכרה: "... עד לפני שבוע הייתי סמל בקורס מ"כים, זה היה תפקידי. ליז הייתה חיילת בפלוגה שלי. לא במחלקה שלי אמנם, אבל כמוני, לא היה אחד שלא הכיר אותה ולא שמע את צחוקה המתגלגל הנשמע למרחקים".

בטקס שנערך לזכרה בבסיס הוקרנה מצגת של תצלומים של ליז בליווי השיר "צליל מיתר" של אייל גולן: "לא, אל תוותרי, קבלי אותי אלייך, כי כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך. תראי אותי, כמו ילד שכואב לו, חבקי אותי אני כבר מתמוטט פה".

כתבה תמי איפראימוב: "הייתי סמב"צית (סמלת מבצעים) כשהמחלקה שלהם רק הגיעה למוצב שלי, כל כך התחברתי אליהם, ואל המשוגעת הזאת שצוחקת בקולי קולות... יש דברים שבחיים לא נקלוט. ליז הייתה ילדה מדהימה".

"ליז יקרה שלנו, זן נדיר כל כך, אוהבים ולא מפסיקים להתגעגע," כתבה חברתה נטלי.

חבריה הדליקו נר זיכרון וירטואלי לזכרה באתר של עמותת האחים של חה"ן (חיל הנדסה) גולני: "לכבוד ליז שרביט ז"ל שנפלה בעת מילוי תפקידה. עברו שלושה חודשים ולא שכחנו. אוהבים, פלוגת 'עוצמה' נובמבר 2004".

עליזה מונצחת באנדרטה לזכר נופלי גדוד 906 במחנה משואה (בסיס צבא).