בנם של זיוה ויגאל. נולד ביום י' באייר תשל"ד (2.5.1974) ביסוד המעלה. אח להילה ונאורה.
דוד (דודינקו) גדל והתחנך ביסוד המעלה שבעמק החולה. ילד שובב, מצחיק ויפה תואר עם שמחת חיים יוצאת דופן וחיוך רחב. למד בבית הספר היסודי ביישובו ובתיכון "עמק החולה" שבכפר בלום.
חברים רבים – וגם חברות – הקיפו אותו ואהבו לבלות עימו. מטבעו הייתה בו נכונות לעזור לזולת. מורתו סיפרה, למשל, שהוא סייע באופן קבוע לילד נכה מכיתתו.
מגיל צעיר הפגין חוש טכני מצוין ותיקן כל דבר שהתקלקל. אהב חופש ותמיד מצא לעצמו עיסוקים – בנייה, טיולים ועזרה לאביו בחקלאות. הִרבה לרכוב על טרקטורון, וזה הפך לבילוי העיקרי שלו.
בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גולני" של חיל הרגלים. לאחר שסיים מסלול לוחם, הצטרף ליחידת הקישור ללבנון (יק"ל) והוצב במחנה "גיבור" שבקריית שמונה. הצבא התאים לאופיו ההרפתקני, הנסיעות והמבצעים בלבנון ריתקו אותו, והוא אהב את השירות. חברו ליחידה כתב: "הייתה לי הזכות לשרת איתך כתף אל כתף. מי ייתן ויום אחד תהיה לי הזכות לספר על סיפורי הגבורה שלך". לאחר השירות הסדיר המשיך לחצי שנת שירות קבע.
בתום שלוש וחצי שנות שירות השתחרר מצה"ל. משפחתו הבחינה בשינוי שחל בו בעקבות טראומה ממראות קשים וחוויות קשות בשירות, והוא הוכר כנכה צה"ל. לא קל היה לו להתחיל שגרה חדשה ולעבוד. אימו תיארה: "כשהיה חייל, היה בן לעַמּוֹ, וכשהיה הלום קרב, היה בן לאימו".
הכיר את סלעית, ובשנת 1998 הם נישאו. את ביתם הקימו ביסוד המעלה. שתי בנות ובן נולדו להם – מאי, ליבי וליאו. בתור אב אוהב ומסור בילה עימם שעות, השקיע במשפחתו האהובה את כל כולו.
דוד התאפיין בטוב לב, בכריזמה ובנאמנות למשפחה שהקים, להוריו, לאחיותיו, לחבריו ולכל סובביו.
דוד זמירלי נפטר ביום ו' באייר תשע"א (10.5.2011). בן שלושים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביסוד המעלה. הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים ושתי אחיות.
כתבה אימו: "חלק ממני הלך איתך, וחלק ממך אצלי לעד. החיוך, השובבות, אהבת המשפחה – על כל אלה ויתרת. יש געגוע אין-סופי, והתפקיד שלי לתקווה לשלום המשפחה, לצד זיכרון בלתי נשכח וכואב... דוד קבור ביסוד המעלה, ומונצח בלב כל האוהבים אותו".
תצוגת מפה