בן אפרים ודורה, מניצולי השואה. נולד ביום א' בכסלו תש"י (22.11.1949) ביפו. למד בבית הספר היסודי ע"ש א.ד. גורדון שבחולון. המשיך בבית הספר התיכון 'יד סינגלובסקי' שבתל אביב וסיים את לימודיו באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בפקולטה למדעי הטכנולוגיה. אבי היה בין התלמידים המצטיינים בכיתתו. גילה התמדה, חריצות, התנהגות למופת ומעורבות חברתית. על אף הקשיים הכלכליים של המשפחה בשנים הראשונות לשהותה בישראל, היה אבי שמח בחלקו, השתלב יפה בין ילדי השכונה וגילה כושר מנהיגות. הוא עזר להוריו בכל אשר יכול ובחופשות הקיץ מצא לו עבודות שונות כדי לחסוך כסף למשך כל שנת הלימודים. אבי היה חבר בתנועת הנוער 'השומר הצעיר' וברבות הימים הדריך בקן חולון. הוא היה מסור מאוד לחניכיו. והם אהבוהו. יחד טיילו ברחבי הארץ ואבי נהנה מנופיה ומאתריה השונים. הוא אף הרבה לטייל בארץ במסגרת הגדנ"ע והשתתף במחנות קיץ מדי שנה. בבית הספר 'יד-סינגלובסקי' למד אבי למעלה מחמש שנים, סיים בהצלחה את בחינות הבגרות וזכה לתואר 'הנדסאי מוסמך לאלקטרוניקה'.

מילדותו עסק אבי בתחביבים שונים, בהם – קריאה, מלאכת יד- עבודות נגרות ואיסוף בולים. הוא אהב מאוד מוסיקה ואף ניגן באקורדיון. אבי השתתף דרך קבע בלהקת המחול של עיריית חולון ושל בית הספר ויצא פעמים מספר עם הלהקה לסיורי הופעות בהולנד, בדנמרק ובנורווגיה. הוא היה נער נאה, גבוה ותמיר, רציני, חרוץ ועליז.

אבי גויס לצה"ל בפברואר 1969 והתנדב לשרת כטייס בחיל האויר. הוא סיים בהצלחה את השלבים השונים של קורס הטיס ובתום שנתיים לגיוסו הוענקו לו כנפי הטיס והוא נשלח לשרת בטייסת קרבית של חיל האויר. כשהיה בן 21 החליט להינשא לחברתו רינה. והם קבעו את מושבם בסמוך למקום שירותו במרכז, שם נולדה בתם-ענבל. כעבור זמן עברו להתגורר בדירה שכורה בבאר שבע. חייהם היו צנועים מאוד. אך הם היו מאושרים בחייהם המשפחתיים והקרינו מאושרם על הוריהם וחבריהם. אבי למד לחלק את זמנו בין שירותו בטייסת לבין בני המשפחה. הוא נטל חלק במלחמת ההתשה בחזיתות סיני והגולן ובקרבות אויר במלחמת יום הכיפורים- קרבות אלו עשוהו רציני ומסוגר בראותו את חבריו נופלים.

לאחר שחרורו אבי נרשם ללימודים בפקולטה למדעי הטכנולוגיה - הנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון. עם תחילת הלימודים נאלץ להפסיק את שירות הקבע שלו בטייסת והתחיל לעבוד כמדריך טיס בבית הספר לטיסה של חיל האויר בתקן אזרחי. שעות ההדרכה הותאמו לשעות לימודיו באוניברסיטה והוא נאלץ ללמוד ולעבוד למעלה מ 12 - שעות ביממה. כבר בשנה הראשונה ללימודיו התבלט אבי והיה תלמיד מצטיין. הוא ניחן בכושר ניתוח ובחוש התמצאות מעולים, וכפי שסיפר ראש המחלקה להנדסת החשמל באוניברסיטה, סיים אבי את לימודיו "כאחד הסטודנטים המצטיינים בקורס, ותוצאות הבחינות שלו היו הטובות ביותר בין כל בני מחזורו". הוא זכה לתעודת הצטיינות מיוחדת שהוענקה לו ביום חלוקת התעודות. לקראת סיום לימודיו נולדה בתם השנייה יעל. אבי נקרא לעתים תכופות להשתתף בתרגילים ובמבצעים שונים של הטייסת במסגרת שירות מילואים ויצא תמיד למשימותיו בשמחה ובאהבה.

ביום ח' בתמוז תשל"ז (24.6.1977) בעת מילוי תפקידו נפל אבי בזמן טיסת אימונים בסיני בעת ששירת מילואים. אבי היה בן 27 וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחולון. הותיר אחריו הורים, אישה-רינה, שתי בנות ענבל ויעל, אח דודי ואחות אביבה.

לימים כתבה אמו: "שבורה אני ניצבת, נאבקת בכאבי, מהדהד ההד בין דפנות לבבי, הוא לא שב ..."

אפרים אביו כתב: "הוא אהב נופים ומרחבים בחפזה התפתל נהר חייו/ הוא פילס את דרכיו לגבהים בהם רצה להגשים מאווייו/ הוא זינק במטוס לשחקים כלוחם הוא תרגל כתמיד/ לא ידע כי פתיל חייו הזכים יקרע וינתק את העתיד".

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הכרתי את אבי פרק זמן ממושך. למדתי להעריך את כושרו האינטלקטואלי, את בהירות מחשבתו ואת גישתו הרצינית לכל נושא ולכל משימה שהוטלה עליו. חלק נכבד בקידום ובהבנת מערכות הנשק במטוס, באותה עת, נזקף לזכותו של אבי בהשקעתו הרבה בתחום זה. על אף העומס הרב שהיה מוטל על כתפיו עקב העבודה השוטפת, השילוב של לימודים וחיי משפחה, לקח אבי על עצמו חלק נכבד בכתיבת תדריכי טיסה ותיאוריות הדרכה. תמיד הערצתי את כושרו להישאר שלו ושקט על אף עיסוקיו הרבים".

כתבה אחותו אביבה: "אילו היה ניתן להסיט את הגלגל לאחור, למחוק נוראות הזמן, למחות את שרידי הדמעות שיבשו/ אילו ניתן היה להמשיך, כאילו לא אירע דבר, ליהנות מן הקיים, לברך על הטוב./ אחי, מותך צבע דפי חיי אפור. נעלם הלובן והצחור, נבע קרע במסך התקווה".

כתב דודי אחיו הצעיר: "אבי, היית חלק מהעתיד שלי וחלק זה שאיננו יחסר לי תמיד".

כתבו רינה אשתו, ענבל ויעל בנותיו: "כואבות את לכתך, את חיסרון נוכחותך כאבא וכבעל לאורך השנים".