יום הזיכרון – סקירה הסטורית

"חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל" במתכונתו הנוכחית נחקק ב-1980.

עד לחקיקתו נערכו, טקסי זיכרון לנופלים בבתי הקברות הצבאיים המרכזיים במהלך יום העצמאות.  ב- 1951 המליצה המועצה הציבורית להנצחת החייל, שהוקמה על ידי שר הביטחון דאז דוד בן גוריון, להפריד בין האירועים ולהכריז על יום זיכרון שיימשך יממה שלמה לפני יום העצמאות. החל מאותה שנה הונהגו גם צפירת הזיכרון, תפילות יזכור, טקסי זיכרון בבתי הספר ובבתי הקברות הצבאיים ושידורי הזיכרון בכלי התקשורת.

בשנת 1963 התקבל בכנסת חוק יום הזיכרון, שנקרא "יום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת הקוממיות". ב-1978 נוסף תיקון לחוק שהסדיר את מנהגי ערב יום הזיכרון.  ב-1980 שונה שם החוק ל"חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל". שמו הרשמי של יום הזיכרון נקבע כ"יום הזיכרון גבורה ללוחמי צבא הגנה לישראל שנתנו נפשם על קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל",  בכך נכלל גם את זכרם של חללי המחתרות, השב"כ והמוסד.

עד לאותה שנה הושמעה צפירת זיכרון שלישית, עם צאת יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות.

בתחילת שנות האלפיים הוחלט להנציח ביום הזיכרון גם את זכרם של נפגעי פעולות האיבה, במסגרת טקסי זיכרון נפרדים.




כל הזכויות שמורות © 2010. מדינת ישראל, משרד הביטחון. ראה דף " למבקר באתר"
Copyright © 2010. The State of Israel, Ministry of Defense. All rights Reserved. See "Notes" page