בנם של מרים והרב שי אסט. נולד ביום א' בתשרי, ראש השנה תשנ"ז(14.9.1996)  בערד. אח לאביגיל, סיגלית, נתנאל, חירות, הודיה, צופיה, אושרית ומיכאל.

בעל להודיה, אבא להללי ומרום רפאל.

גדל והתחנך בערד, בבית ספר יסודי ואחריו בישיבה תיכונית.

אוריאל, שעיניו הקרינו טוב וטוהר, אהב את משפחתו, כיבד את הוריו והעריץ אותם. גם הוריו, אחיותיו ואחיו העריצו אותו והתגאו בו. מגיל צעיר התגלו בו ענווה וצניעות לצד טוב לב ושלווה פנימית, שהתבטאה גם בעובדה שנהג לדבר בנחת ולא הרים את קולו.

הוא אהב מוזיקה, במיוחד מזרחית וערבית, שר להנאתו וניגן.

אחרי לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת שירות קרבי מלא. אוריאל שירת כמצטיין ביחידת המסתערבים של מג״ב דרום.

מעט אחרי שחרורו מהצבא, ביום 10.1.2019 התגייס למשטרת ישראל ושירת כלוחם בימ"ס (יחידות המסתערבים). הוא שירת במגוון תפקידים, עבר קורסים רבים שבהם הצטיין, והכול בענווה ומבלי להתפאר בכך. התקדם בתפקידיו ביחידת המסתערבים של מג"ב וביס"ם (יחידת הסיור המיוחדת של משטרת ישראל) נגב, שם השתתף בפעילויות מבצעיות רבות כלוחם, כסגן מפקד צוות וכמדריך לוט"ר (לוחמה בטרור). מפקדו אייל כתב: "היה לי הכבוד להכיר ולהיות מפקד של האדם המדהים והצנוע הזה. שילוב מעורר הערכה של ערכים, עוצמה פנימית ורעות".

הרבה שוטרים עברו תחת פיקדו והכשרתו היסודית והמקצועית לאורך השנים. משה, חברו לשירות, תיאר אותו כ"לוחם ענק שמעולם לא רדף אחרי הכבוד, אבל מאידך, הכבוד רדף אחריו... כולם כיבדו אותו... וסמכו על האינטואיציות המדויקות שלו", וחברים נוספים סיפרו עליו ש"כשאוריאל נמצא תמיד הרגשנו אבן יורדת מהלב, כי ידענו שיש איתנו לוחם. כל חלק בגוף שלו היה לוחם".

המוטו שלו היה "בעל הרצון החזק מעצב את עולמו במו ידיו".

את אשתו, הודיה, הכירה לו אחותו חירות, שהייתה מיודדת איתה במסגרת השירות הלאומי של שתיהן. הם התחתנו, הקימו את ביתם בנתיבות, ונולדו להם בתם הללי ובנם מרום רפאל. על אהבתם סיפרה הודיה: "היינו זוג מנצח, אחד למען השנייה בהכול כדי שכל אחד מאיתנו יצליח בדרך שלו... אוריאל התקדם במשטרה... יצא לקורסים ואני תמיד תמכתי. כשאני יצאתי ללמוד, ידעתי תמיד שיש מי שנמצא עבורי ולמען הצלחתי... נהנינו להיות זוג מנצח, כי כל אחד נתן 'בוסט' לשני עם טעינה מלאה. היה בינינו חיבור אלוהי והגשמנו הכול יחד עם חיבור ואהבה... כל פעם שנפגשנו בבית זה הרגיש כמו בפגישות הראשונות שלנו – מרגש. אהבנו אחד את השנייה לא מהֶרגל, כי כל דבר היה מיוחד בינינו".

גם אהבתו לילדיו הייתה מיוחדת והתאפיינה בתשומת לב רבה שנהג להעתיר עליהם. "האבהות שלו עם התינוק שלנו הייתה מאוד קצרה", סיפרה הודיה, "אבל עם הבת שלי הללי הם ממש היו זוג יונים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר שבת אוריאל מיד הבין את המתרחש, יצא מביתו בנתיבות, בקור רוח ובביטחון רב הצטרף ללחימה בזירות הקשות ביותר. תחילה לחם באופקים ולאחר ששמע שיש צוות חברים מהיס״מ שזקוקים לסיוע וכוחות בקיבוץ רעים נסע במהירות לשם יחד עם חבריו.

אוריאל הסתער וחתר למגע באומץ רב ששמור לגיבורים כמוהו. חבריו מספרים שנוכחותו השרתה ביטחון, שלווה והגנה. סיפרו שהנוכחות שלו נתנה להם את הידיעה שיצליחו לגבור ולעמוד בלחימה כל עוד אוריאל, הלוחם המוכשר ביותר לצידם.

אוריאל הוביל את הכוח ולחם שעות במקצועיות רבה, הציל משפחות שלמות מטבח נוראי תוך שמירה שאף אחד לצידו לא יאבד את העשתונות. לאחר שנפגע בשער האחורי של הקיבוץ הוא עבר ללחימה ליד העץ, שכוב על הבטן וממשיך לירות תוך כדי שהוא פצוע ומדמם.

באותן שניות בחר להיפרד ממשפחתו, ומסר לחברו: "אחי, תגיד לאשתי, לילדים שלי ולמשפחה שאני אוהב אותם מאוד, אני אשמור עליהם תמיד מלמעלה״. לאחר מכן, סיפרה רעייתו, בנשימותיו האחרונות, קיבל עול מלכות שמיים, זעק את פסוק ״שמע ישראל״ לבורא עולם ומסר את נשמתו הטהורה והקדושה חזרה לקב״ה.

רב-סמל ראשון אוריאל אברהם נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד(7.10.2023) . בן עשרים ושבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו אישה, בת ובן, הורים, שש אחיות ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדגת רב-סמל מתקדם.

כתבה אלמנתו הודיה: "'אמור מעט ועשה הרבה', 'בעוז ובענווה', זה אוריאל. דמות אחת ויחידה. מלאה השראה, אצילות, איש חסד ואמת.

אהוב על כולם, אוהב את כולם. איש משפחה, בן, בעל ואבא מושלם. בעל מידות טובות ויראת שמיים אמיתית. צדיק אמיתי. העיניים הכי טהורות, אמיתיות וטובות. החיוך הכי מתוק, גדול ורחב, החיבוק הכי חם ועוטף שיש. לחיצת היד הכי מכבדת ומלטפת.

לוחם בנפשו, בגופו ובנשמתו. חבר אמת, חבר לנשק, מפקד אהוב, גיבור כל חייו היה וכך גם במותו. הרוג מלכות שנפל על אדמת ארץ ישראל הקדושה, נפל על עצם היותו יהודי, בלחימה הירואית ששמורה לגיבורי התנ״ך.

אוריאל שלנו, אנחנו מתגעגעים ואוהבים עד כאב. אתה בליבנו ובתוכנו לעולמי עד, אנחנו מרגישים את הנשמה שלך יחד איתנו. תודה שזכינו בך, שחיינו איתך, תודה ששמרת על כולנו, אנחנו אוהבים אותך, עם שלם מודה לך.

מתפללים לגאולה שלמה".

אמר אביו, הרב שי אסט: "הגבורה שלו הייתה בעוז וענווה. אדם כל כך רגיש לזולת, רגיש לתורה כבחור ישיבה לשעבר ורגיש לחברים שלו. צורת הדיבור, הגישה, ההתנהגות כלפי האדם שמולו, שלא הבדיל והתייחס בכבוד לכל אדם כפי שהוא. כולם רצו להיות לידו... הגבורה שלו הייתה ממש דומה לזו של דוד המלך... המקומות האלה שהוא נלחם בהם, רעים, זה מקומות שדוד המלך מספר עליהם".

כתבה אחותו חירות: "אני אתגעגע לכל מה שהיית בשבילי... לסיגריה של שישי איתך ולפחזניות שהייתי מחכה שתכין לנו כשאתה מגיע. אני אתגעגע לחיבוק שלך ואפילו לשירים שכל כך שנאתי ובכל זאת היית שם בפול ווליום. אני אתגעגע לשיחות וידיאו שלנו ולמשפטים שרק אנחנו היינו מבינים... תודה על עשרים ושבע שנים שזכיתי להיות אחותך".

כתב נתנאל אחיו: "אחי היקר, אהוב ליבי, הלב שלי. אני אוהב אותך בכל עצם בגוף שלי. אתה המודל לחיקוי שלי. אתה ארץ ישראל היפה. הקרבת את הנפש שלך ואת הגוף שלך כדי להציל נפשות. 'המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו'. אתה הצלת עולם ומלואו... כל מי שהכיר אותך בטוח שטוב לך למעלה כי אתה לא היית בן אדם, אתה היית מלאך, נגיעה של רוע לא הייתה בך".

כתבה דודתו רוחמה: "אחיין אהוב גיבור ישראל, היית אהוב לא רק על המשפחה, כל מי שהיה בקרבתך ידע זאת, עם החיוך המקסים והקול המרגיע, עם עדינות, ידעת להיכנס ללב של כולם, לא רק ללב שלי" .

שלומית בת דודתו כתבה: "בן דוד יקר ואהוב שלי, אוריאל, שמך כמלאך תואם לדמותך הנאצלת והעדינה. זיו פניך היפות מלאות קדושה. טוהר מידותיך ונעימות הליכותיך הם יהיו אור לרגלנו ודמותך תמיד מול עינינו".

כתב בן דודו אברה: "אוריאל בן דודי היקר, היית הרבה יותר מלוחם. היית הלב הפועם של משפחתנו, מקור גאווה ואור שלא יכבה. אהבתך ורוחך החזקה נתנו לכולנו כוח והשראה. זיכרונותיך חיים בליבנו: החיוך שלך, הצניעות שלך, הצחוק שלך והנכונות שלך להושיט יד לכל מי שהיה זקוק... נזכור את הערכים שהנחלת לנו – אומץ, מסירות ואהבה למולדת".

חברו שי כתב: "מתגעגע לשבתות שלנו ביחד, לרכיבות שלנו באופנים, ולכך שהיית מכין לנו את הקפה המיוחד שלך באמצע הדרך כשהיינו עוצרים, יושבים ומדברים".

לעילוי נשמתו, נכתב והוכנס ספר תורה לבית הכנסת "שבת אחים" בערד, שבו מתפללת משפחתו.

במסגרת הפרויקט ''לגעת באור שלהם'' של "אולפנת צביה חפץ חיים", הוקדש פרק הווידיאו "לברוח מן הכבוד ולהתרכז בהגשמת הרצון הפנימי" לזכרו של אוריאל.

פרק המספר את סיפורו נכתב בספר "יום אחד באוקטובר – ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים" (מאת יאיר אגמון ואוריה מבורך).

אוריאל מונצח באתר גלעד המשטרתי, ובאנדרטה במכללת המשטרה בבית שמש.