בן לונה ובן-ציון, נולד ביום כ"ז באלול תרע"ד (18.9.1914) ביפו ורכש השכלה תיכונית. הוא עבד כפקיד בבית-משפט השלום בתל- אביב. עשר שנים היה חבר ב"הגנה" ובשנת 1938 התגייס לראשונה, מטעם ה"הגנה", להגן על כרכור.

בשנת 1940 התגייס, לפי הוראות ה"הגנה" לצבא הבריטי. לאחר שהצטיין בשירותו הסכימו להעבירו לחיל-הים בו שירת בדרגת סרג'נט-מיג'ור. אליהו נפצע בקרב ימי ושכב בבית-החולים של הצי הבריטי באלכסנדריה.

לאחר ששוחרר חזר ל"הגנה". בהיותו תושב אזור הספר שבין תל- אביב ליפו הגן בגבורה על רחוב ברנט והדף יחידי, ברימוני-יד, פריצת ערבים לעבר תל-אביב - עד בוא התגבורת.עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס, בדרגת סמ"פ. היה בין כובשי אבו-כביר וסלמה, בין פורצי הדרך לירושלים, השתתף בקרב על לטרון ונפצע פעמים אחדות. כלוחם בשורות חטיבת "כרמלי" השתתף בקרבות לשחרור הגליל המערבי - לרבות הקרב על עכו - ונפל בבירווה שבגליל המערבי ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. הניח אישה וארבעה ילדים. אחרי מותו הוענקה לו דרגת סגן ראשון (סגן).