בן מרים ואהרן, נולד ביום כ"ז באלול תרצ"א (9.9.1931) בעיר ורנה, בולגריה, להורים ציונים פעילים ובעלי בית-מלאכה לפרוות. הוא למד בבית-הספר בעירו וסיים שש כיתות גימנסיה. לאחר שסיים את לימודיו הצטרף לתנועת "החלוץ הצעיר" והתחנך בה לעלייה לארץ מתוך שאיפה להצטרף ל"קיבוץ המאוחד". אליעזר קיבל הכשרה בבולגריה והיה חבר בתנועת-הנוער של מפלגת פועלי ארץ-ישראל. שלוש פעמים ניסה לצאת את בולגריה ולעלות לארץ ומדי פעם נתפס בגבול התורכי. פעם גם נדון למוות, אך איכרים בולגרים הצילוהו. כוונתו היתה כי בבואו לארץ יצטרף לפלמ"ח, ועוד בחוץ-לארץ התגייס ל"הגנה" ועלה עם מגויסים נוספים באונייה "עצמאות", שגורשה לקפריסין. בשנת 1948 הגיע לארץ ונשלח עם חברת-נוער לבית השיטה, הצטרף לחיל-הים ושירת בו בפלוגת הנחיתה. בשעת האימונים הצטיין בחיילות בכלל ובקליעה בפרט. שאיפתו היתה "להיות חייל טוב, כשם שהיה חלוץ טוב".

בליל 17-18 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית- עפא מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948).

ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הובא למנוחת-עולים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.