בן אילנה ומשה, נולד ביום ב' בתשרי תשי"ט (16.9.1958) בברית-המועצות. בארץ הולדתו סיים שמונה שנות לימוד בבית-ספר יסודי. בסתו של 1973, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים עלה עם הוריו ארצה והמשפחה השתקעה בכרמיאל. אליק בן ה15- למד עברית ורכש השכלה מקצועית (חשמל תעשייתי ואלקטרוניקה) בקורסים של משרד העבודה.

בנובמבר 1975 התגייס לצה"ל, עבר אימוני טירונות ושירת בתפקיד טכני בחיל-האוויר. אחרי כן עבר קורס כנהג משאית ובאוקטובר 1978 הועלה לדרגת רב"ט. באותו זמן התרופף מצב בריאותו והפרופיל הרפואי שלו הורד. אלכסנדר הועבר לשרת ביחידה עורפית והוצב ביחידת הג"א.

בנובמבר 1980 השתחרר מן הצבא הסדיר והתחיל לעבוד כנהג מונית. הוא התחתן ונולדה לו בת. בתקופת מלחמת שלום הגליל נקרא פעמים מספר לשירות בלבנון. בפעם האחרונה גויס ביום 17.2.1985. ביום ראשון, י"ז באדר תשמ"ה (10.3.1985), יום אחד לפני ששוחרר, חזר מחופשת-שבת בביתו לבסיסו בלבנון. הוא נסע עם קבוצת חיילים במשאית צבאית. ליד "שער עגל", סמוך לגבול ישראל, באה לקראתם מכונית ממולכדת, נהוגה בידי מחבל מתאבד. המכונית התפוצצה ליד המשאית ו12- חיילים שנסעו בה נהרגו. ביניהם היה אלכסנדר. בן 26 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות בכרמיאל. השאיר אחריו רעיה, בת, בן, הורים ואחות.

שר הביטחון יצחק רבין כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב-טוראי אלכסנדר נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה מסור לתפקידו, חבר נאמן ואהוב על הכל". מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "הוא היה חייל למופת, תמיד התנדב לכל משימה".