בן ביזונש ומוללא. נולד בראש השנה, ביום א' בתשרי תשמ"ט (12.9.1988) באתיופיה. אח צעיר לספראו ואורי (זינאו); אח בוגר ליעקב, אברהם ונעמי. אח למחצה לעוד אח ושתי אחיות מנישואיהם הקודמים של הוריו.

אסמרו נולד באתיופיה. בהיותו בן שלוש, בשנת 1991, עלתה המשפחה לארץ לאחר מסע תלאות דרך סודן ואדיס אבבה, וכאן קיבל את שמו הישראלי – אסי. את קליטתם בארץ החלו בקיבוץ איילת השחר, וכעבור שנה עברו לאתר הקרוואנים "נווה כרמל" שבמבואותיה הדרומיים של חיפה. בעיר זו עלה לכיתה א', ומשעברה המשפחה לחדרה, השתלב בבית הספר היסודי "ניצנים" והמשיך את לימודיו ב"בית חינוך גלים". בלט באהבתו לספורט, בשמחת החיים שהקרין סביבו וביכולת נתינה שבאה מהלב. חבריו סיפרו כי ניחן ברגישות רבה כלפי הזולת, וכי תמיד יכלו למצוא אצלו אוזן קשבת. "היית אדם מדהים," כתב אחד ממכריו, "נותן, מכבד ובעיקר אוהב." בנעוריו, עבד בעבודות מזדמנות וכך מימן את צרכיו ובילוייו.

אסי היה ילד של אימא, אהב מאוד לשבת ולשתות איתה בּוּנָה (קפה). "הוא הרעיף עליה חיבה," סיפרו אחיו, "אהב לחבק ולנשק אותה, וכל הזמן אמר לה כמה הוא אוהב אותה." הקפיד לקיים עם הוריו טקסים מסורתיים של העדה, ועוד סיפרו אחיו על ההווי המשפחתי: "לאסי היה את הצחוק הכי מצחיק בעולם. הוא נהג לשבת על הספה הגדולה ליד אבא, שבעצמו היה אדם מצחיק, היה מתחיל להתגלגל מצחוק ממשהו שאבא אמר והדביק את כולנו בצחוק עד שלא יכולנו להפסיק."

מוזיקה ליוותה אותו בכל אשר פנה ושימשה לו מקור הנאה ורוגע. אהב במיוחד את הזמר מייקל ג'קסון ושאב ממנו השראה. "היה לנו מחשב בחדר," סיפר אחיו, "והוא היה יושב שעות וצופה בהופעות שלו, ותוך כדי גם מנסה לחקות את תנועות הריקוד שלו."

אסי היה פטריוט ואהב את המדינה בכל נימי נפשו, שאף לתרום את חלקו וציפה בכיליון עיניים לגיוסו לצה"ל. משהתברר כי הפרופיל הרפואי שנקבע לו נמוך נרתם למאבק ונלחם על מנת להעלות את הפרופיל. "לא אכפת לי באיזה תפקיד אשרת," אמר, "העיקר להתגייס ולשרת בצבא." נחישותו ועקשנותו נשאו פרי, ולא היה מאושר ממנו כשקיבל את צו הגיוס.

עם גיוסו לצה"ל, ב-10 בנובמבר 2008, הוצב בחיל הים ושירת כעובד כללי בבסיס ההדרכה של החיל (בה"ד 600) בשכונת בת גלים בחיפה. היה אהוד ואהוב על כל שוכני הבסיס ותואר כחייכן ובעל אופי נעים. זכה להערכתם של מפקדיו על שום נחישותו הרבה לשרת, על אף הקשיים והמכשולים שניצבו בדרך. "אסי מילא כל משימה שהוטלה עליו מתוך תחושת אחריות ורצינות, ולשביעות רצון מפקדיו," כתבו, "הרבה לעזור ולסייע ככל שהתבקש, ואף מעבר לכך."

סמל אסי (אסמרו) טאמאט נפל בעת שירותו ביום כ"ה באלול תש"ע (4.9.2010). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות.

כתבה אחותו: "כמה שאתה חסר אחי היקר. תמיד תישאר בליבי. אהבתי אוהבת ואוהב אותך לעד. מאחלת לעצמי שניפגש בגלגול הבא. לנצח תישאר אחי הגדול."

אסי מונצח בהיכל הזיכרון הממלכתי שבהר הרצל, ירושלים.