בת ברוניה ומשה מוריס, נולדה ביום י"ז בחשוון תר"ף (20.11.1929) בתל-אביב. לאחר שסיימה את בית-הספר היסודי "תל-נורדוי" בתל-אביב עברה ללמוד בסמינר בבית הכרם שבירושלים.

במלחמת-העולם השנייה שירתה בחיל-העזר לנשים ("א.ט.ס.") שבצבא הבריטי בדרגת לנס-קורפורל (טר"ש).

בתחילת מלחמת-העצמאות התגייסה גיוס חלקי, עברה אימונים עם קבוצת בנות ברמת רחל ועם תום האימונים התגייסה גיוס מלא. היא מונתה למזכירת הפלוגה, אך השתתפה בהתנדבות גם בפעולות-קרב רבות. כך השתתפה בסדרת הפעולות במקור חיים ובארנונה. כשנשלחה לגוש עציון, היתה מזכירתו של מפקד הגוש ומשרטטת מפות. אסתר היתה בעלת מבע-פנים עדין ונמרץ ועיניים גדולות וחודרות. היא ביכרה את המעשה על הדיבור והיתה מסורה לתפקידה לאין-שיעור. היא היתה בין המגינים האמיצים של גוש עציון, השתתפה בקרבות ויצאה לפעולות-מיקוש במקומות מרוחקים 6-7 ק"מ מהגוש. בעת אחת מפעולות-המיקוש היתה אמורה להשתתף בישיבת המטה, וכדי שלא להטריד את אנשי הליווי, חזרה יחידה, בחצות לילה, למשרד המטה. באחת ההתקפות ויתרה על מחסה שהעניק המשוריין שישבה בו ותחת מטר-יריות מיהרה להוציא פצועים משדה הקרב. באותו קרב הצליחה להציל גם מקלעי-ברן שננטשו. משנוכחה לדעת שלא נשאר מוצא לנצורים, שמרה לעצמה כדור באקדח, כדי שלא ליפול חיים בידי האויב. אסתר נפלה באומץ-לב ובגבורה ביום האחרון לפני נפילת כפר עציון, ד' באייר תש"ח 13.5.1948)-12). מדברי מפקדה: "...אנשינו העריכוה וכיבדוה. ואני מימי לא פגשתי אדם אמיץ ועז-רוח ממנה. אטי הומלצה לאות-הצטיינות גבוה".

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובאה למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, לבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.