בנם-בכורם של שלמה ונזה. נולד בסיון תשל"ג (יוני 1943) בעיר מארגה אשר בעירק. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 והתיישבה באחד המושבים בפרוזדור ירושלים. לאחר מכן עבר עם הוריו לעיירה שדרות שבנגב. בנימין למד בבית הספר היסודי "שקמים". אחרי שסיים את לימודיו שם היה פעיל בגדנ"ע ובתנועת "הנוער העובד". כן למד בבית הספר "אורט" בשיעורי ערב בקורס למנהלי עבודה. היה ברזלן לפי מקצועו, עבד בחברת "מקורות" ובאופן כזה עזר בכלכלת המשפחה. היה אוהב הבריות, הולך למישרים ונערץ על כל ידידיו ומכריו. שומר דת ומצוות. בגלל המצב הירוד הכלכלי הקשה של משפחתו לא שירת שירות סדיר ורק במאי 1962 החל לשרת במילואים; זה היה לאחר נישואיו. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל, וביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוא היום הראשון לקרבות, נפל בקרב שנערך במשלט אל-קובה במבואות עזה בהיפגעו מצרור האויב והוא בין ראשוני המסתערים על היעד. הניח אשה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. זכרו הועלה בבטאונה של הסתדרות פועלי הבניין "יסודות". ספר תורה הוכנס על שמו בבית הכנסת "מגן-אבות" ביפו אשר בו היה נוהג להתפלל. שמו הוזכר בחוברת "הגדוד שלנו" שהוציאה לאור מפקדת הגדוד וכן בחוברת "החטיבה במלחמת ששת הימים" שהוציאה מפקדת החטיבה.