גיורא, בן רחל ואריה, נולד ביום י"ד בחשון תשי"ד (23.10.1953) בקיבוץ גבעת-עוז ולמד בבית-הספר היסודי והתיכון במוסד "שומריה" בקיבוץ משמר העמק. הוא היה תלמיד נבון וחרוץ, ולדברי מחנכיו הצטיין בכל מקצועות הלימודים והיה אהוד על חבריו לכיתה. גיורא היה ממושמע, דייקן וטוב לב ונהג לסייע לחבריו שהתקשו בהכנת השיעורים. מטבעו היה נער ביישן, שאינו בוטח לגמרי בכוחותיו, אך תמיד ידע להשתדל, להתאמץ ולהשיג את מבוקשו. הוא התעניין בארכיאולוגיה והקדיש לתחביבו זה שעות רבות מזמנו הפנוי. לחבריו סיפר כי הוא שואף ללמוד במכון לארכיאולוגיה שליד אוניברסיטת תל-אביב. כמו כן היה חובב ספורט, נודע כשחיין מעולה, ואף השתתף פעמים אחדות בצליחת הכנרת. בין חבריו בקיבוץ התפרסם כרודף צדק וכאדם ש"אינו מוכן לעבור בשתיקה" על תופעות של קיפוח, של עיוות הדין ושל גרימת עוול. חבריו גם ספרו כי יחד עם קנאותו לצדק היה צנוע, עדין נפש ונעים הליכות.

גיורא גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. מפקדיו בטירונות נהגו לציינו כחייל המסודר והצייתן ביותר במחלקה ואף היו שולחים את החיילים אל גיורא, "כדי לראות מה פירוש נשק נקי". הוא סיים את הטירונות כחניך מצטיין ולאחר שהשתלם בקורס הסבה לחרמ"ש, נשלח לשרת באחת מיחידות החיל באזור הדרום. ביחידה נתגלה כחייל מעולה, אחראי ומסור לתפקידו. הוא שימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. בתקופת שירותו בצה"ל השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית, הקפיד לטלפן ולכתוב מכתבים. מעולם לא התלונן על קשיים, ומתוך צניעותו הרבה אף לא סיפר על הישגיו. במלחמת יום הכיפורים לחם עם אנשי יחידתו בסיני ובאזור תעלת סואץ, והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה אל עברה המערבי של התעלה. ביום ל' בתשרי תשל"ד (25.10.1973), נפגע מאש מטוסי האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גבעת עוז. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אני מעלה בזכרוני את גיורא ומתקשה לכתוב "הי"ד" או "ז"ל". ברוחי הוא עדיין חי ותוסס ואם אמרתי שגיורא הוא עלם חמודות - כך הוא בעיני. יפה-תואר, מבין ומוכשר מאוד, מקובל על כולנו, שולט בחומר, יודע את תפקידיו על בוריים ויודע להתהלך עם הבריות. עקשן בדברים שחשב כי יש להתעקש עליהם... לא רק אתם שכלתם בן, גם אנו, יחד אתכם, נישא את זכרו ביגון ובגאון".