בנם של רחל וברוך. נולד ביום ג' בשבט ת"ש (13.1.1940) בקזבלנקה שבמרוקו. ילד במשפחה ברוכת ילדים ולו שבעה-עשר אחים ואחיות.

ויקטור יחיא גדל בקזבלנקה שבמערבה של מרוקו. מלבד אחיו יוסף ואחותו אביגיל נפטרו כל אחיו ואחיותיו בילדותם ממחלת הטיפוס.

בשנת 1947, בהיותו בן שבע, עלה ארצה במסגרת עליית הנוער ונקלט בקיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל. למד בפנימייה בעין חרוד והצטרף לשתי תנועות נוער – "הצופים" ו"הנוער העובד והלומד".

את רבקה הכיר בפנימייה. השניים היו לבני זוג ובשנת 1958 נישאו.

באותה השנה התגייס לצה"ל. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע כרס"ר משמעת, ולאורך השנים שירת בתפקיד פיקודי זה בבסיסים בצפון הארץ. תפקידו הלם אותו מאחר שסדר היה חשוב לו, והוא אהב את הצבא והקדיש לו את חייו.

לו ולרעייתו נולדו שבע בנות ובן: מרגלית, דינה, אורנה, ברוך, רחל, עליזה, גלית ומרב. על אף שירותו התובעני הקפיד להיות איש משפחה למופת, בעל ואב אוהב ומסור. את ביתם קבעו בצפת.

עם שחרורו מצבא קבע החל לעבוד בעיריית צפת במשרה הקשורה לפיקוד העורף.

בשעות הפנאי נהנה לבשל וכן אהב את הים, ולכן למשפחתו בישל דגים שדג בעצמו. הִרבה לבלות בריקודי עם ובמסיבות קריוקי ולצפות במחזות זמר ובהצגות תיאטרון.

ויקטור בלט בנוכחותו ואהב את החיים. בורך בסקרנות ובחוש הומור מפותח והיה חברותי ומוקף כל העת בחברים – "חברמן", כפי שתיארו אותו. הפיץ אור לאוהביו וחתר להשכין שלום בין בני אדם – איש של פיוס, שלום, שקט ושלווה. מלא נתינה, תמיד דאג לסובבים אותו לפני שחשב על עצמו, עסק הרבה בגמילות חסדים – היה פעיל בעמותות, למשל בעמותה לילדים בסיכון, בחגים אירח בביתו ילדים מפנימיות וכן עזר למבוגרים ולאנשים קשי יום בקניות. ציונות ואהבת מדינת ישראל היו נר לרגליו.

מפעם לפעם נקרא ויקטור לשירות מילואים במסגרת התפקיד שמילא בעירייה. באחד מימי המילואים לקה בהתקף לב. לאחר שהובהל לבית חולים וקיבל טיפול, התייצב מצבו.

כמה שנים לאחר התקף הלב חלה הידרדרות במצב בריאותו. אף על פי כן נסך תחושת ביטחון על בני משפחתו – גם כשחש ברע השתדל להסתיר זאת והקרין אופטימיות.

בחלוף השנים התרחבה משפחתו, והוא זכה לנכדים ונהנה לראות אותם גדלים.

בעקבות מצבו יועד לעבור ניתוח להשתלת קוצב לב, אך זמן קצר לפני הניתוח לקה בדום לב והלך לעולמו.

ויקטור יחיא ביטון נפטר ביום ח' באדר א' תשס"ה (17.2.2005). בן שישים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בצפת. הותיר אישה, שבע בנות ובן, נכדים, אח ואחות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "איש רב פעלים ורב חסד" וכן פסוקים מספר תהילים המתחילים באותיות שמו השני, יחיא (אקרוסטיכון): "ייתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא; חבר אני לכל אשר יראוך ולשמרי פקודיך; ישמח ישראל בעשיו בני-ציון יגילו במלכם; אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'."