בן יצחק ורבקה. נולד ביום ט' בכסלו תרפ"ז (15.11.1926) במושצ'סקו שבפולין. בשנת 1936 עלה עם הוריו לארץ. סיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר "תחכמוני;" למד בבית-ספר תיכון למסחר "גאולה". מגיל י"ד היה פעיל בתנועת-הנוער הדתית "בני-עקיבא". במשך זמן קצר היה למדריך בתנועה ותודות לתכונותיו ומסירותו מונה לחבר-הוועד. השתתף באופן ער בכל פעולותיה הארגוניות והתרבותיות. הצטרף גם ל"הגנה", ובמסגרת הגדנ"ע עבר את תקופת-האימונים. מטבעו היה עמקן, רציני, ולא עבר על כל בעיה בלי להתגבר עליה וללבנה. הרחיב את אפקיו בקריאה רבת-היקף בשאלות ספרות, דת, פילוסופיה ומדע, והשקיע עצמו בנסיונות לפתור בעיות קשות בחייו. ברצותו להגיע למקורות מחקר הדת הפסיק את לימודיו בבית-הספר התיכון שנה

לפני הגמר ועבר ללמוד בישיבת כפר-הרא"ה. בו בזמן למד בפני עצמו את הלימודים הכלליים וכעבור שנה עמד בהצלחה בבחינות-הבגרות. אז הצטרף לקבוצה הדתית "עלומים" (כיום קבוצת סעד) וחי בה במשך שנה. החיים שם השפיעו על הליכות-חייו והוא היה לצמחוני, אולם אחרי תקופת-השנה חל בו מפנה גם בהשקפת-עולמו הדתית ואז עזב את הקבוצה ועבר ללמוד בטכניון העברי בחיפה במחלקה להנדסת-בניין. עם הכרזת המדינה התגייס וכחייל ראה בתפקידו חובה שאין לערער עליה. מילא את כל התפקידים שהוטלו עליו תוך חוש של משמעת ואחריות והשפעתו על חבריו היה גדולה בגלל עמדתו הברורה והנבונה. האמין באמונה שלמה ביעודו של העם היהודי, וברומן, שהשאיר אחריו, המעיד על דמיון עז ופורה, הביע את השקפותיו ושאיפותיו. על אף עדינותו השלים עם אכזריות-המלחמה, כי ראה בה אמצעי הכרחי להשגת מטרה נעלה. שירת בחיל-ההנדסה כרב-טוראי. השתתף בפעולת-התגמול בבלד-א-שייך על הרצח בבתי-הזיקוק, בכיבוש חיפה, בקרבות הקשים על לטרון, בפריצת הדרך לבית-גוברין. לאחרונה צורף לחבלני חטיבת "הראל", עבד בביצורים ובהטמנת מוקשים בנגב. השתתף במסעי הכיבוש בפרוזדור ירושלים, הגיע עד מעבר לגבול מצרים בעוג'ה-אל-חפיר ושם נפצע ברגלו. אחרי שהחלים סירב לקבל העלאה בדרגה ונשלח לפעולת טיהור השטח של מסילת-הברזל העולה ירושלימה, ובבית-צפפה, ביום ב' באייר תש"ט (1.5.1949), שבועיים לפני שחרורו מהצבא ושובו לטכניון, פגע בו כדור-האויב. הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.