בן בלה ויחזקאל, נולד בשנת 1923 בווארשה, בירת פולין. גדל בבלגיה, לשם היגרה המשפחה, ושם סיים בית-ספר תיכון ושאף להשכלה גבוהה. מלחמת-העולם הפסיקה את כל תוכניותיו והמיטה שואה על בני ביתו. ממקלטם האחרון, צרפת, נלקחו ההורים לאושוויץ. יוסף ירד למחתרת, למד בבית-ספר לקצינים מטעם מחתרת ה"מאקי" והצטיין בכל שנות המרי עד לשחרור צרפת. בחורף 1946 עלה לארץ, ללמוד חקלאות באוניברסיטה בירושלים, בעזרת אחותו שנשארה בחוץ-לארץ ותמכה בו. עם הפסקת התמיכה נאלץ להפסיק את לימודיו ועבד בכל עבודה שנזדמנה לו, בעיר ובכפר. הוא לא הספיק להתערות בארץ, גם מבחינה לשונית, ואמר לחזור לצרפת ולגמור את לימודיו הסדירים בחוץ-לארץ. אך כשקיבל את הוויזה, עמדה הארץ במלחמת- הקיום שלה והוא הכיר כי מקומו כאן ודווקא במסגרת הצבאית שהיה בקי בה (כל ימי שהותו בארץ השתייך ל"הגנה"). הוא ויתר על היתר-היציאה שקיבל והתנדב לצה"ל.

יוסף היה בין מגיני ירושלים, קיבל תפקיד פיקודי כמ"כ וגילה גבורה ותבונה במשימות שונות. ביום י"ז בתמוז תש"ח (24.7.1948), בימי ההפוגה השנייה, נורה על-ידי צלף ערבי כשעמד על משמרתו באבו-טור. הוא נקבר בסנהדריה.

ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.