בנם של רבקה ומנדל. נולד בתל אביב ביום כ"ט חשון תש״ד (15.11.1944). אח בכור לחיים, אח צעיר לאריה, ולאחות מלכה.

יוסף כונה בידי חבריו ומשפחתו סוי. ילד שלישי מתוך ארבעה אחים, הייתה לו ילדות מאושרת, והוא התברך בחברים רבים. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "בלפור" ולמד בבית הספר התיכון "גאולה" בתל אביב.

סוי נודע בחריפות מחשבה וכושר קליטה נדיר, היה תלמיד מצטיין ואהוב על מוריו וחבריו.

בשנת 1962 התגייס לצה״ל והוצב בחטיבת גולני, שם נשלח לקורס חובשים בסיומו חזר למרפאה הגדודית כחובש קרבי ולקח חלק במשימות מבצעיות רבות. סוי היה חדור מוטיבציה  להגנת הארץ שכה אהב ובמלחמת ששת הימים התייצב ביחידתו אף בטרם קיבל את צו הגיוס.

לאחר שירותו הצבאי החל סוי בלימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנות לימודיו בלט במנהיגותו. היה פעיל באגודת הסטודנטים ושימש כנציגה בוועדה לתיאום מילואים ולפיכך היה מוכר  לסטודנטים רבים בפקולטה.

בשנת 1969 נשא לאשה את מירי ובסוף אותה שנה נולדה בתם הבכורה , שרון, אשר נקראה כך מכיוון שאהב לטייל באזור זה. הוא היה אב מסור ולקח חלק פעיל בגידול בתו.

את ראשית צעדיו המקצועיים עשה סוי בתקופת ההתמחות בה רכש את אהדת יתר המתמחים משום שגילה אחריות, מוסר עבודה גבוה והיה נכון להגיש עזרה ומשענת לצעירים ממנו אותם הדריך.

עם תום ההתמחות הצטרף כשותף למשרד עורכי הדין של אחיו הבכור, אריה. גם שם, התחבב על לקוחותיו אשר ראו בו לא רק פרקליט כי אם חבר.

ביום הכיפורים תשל״ד קיבל סוי הוראה לגייס את אנשי יחידתו. הוא נפרד במהירות מבתו ואשתו, שהייתה אז בהריונה השני, והצטרף ליחידת חיל הרפואה אשר הקימה בית חולים שדה באזור אל-על ברמת הגולן.

סוי וחבריו טיפלו ללא לאות בנפגעים , ביניהם פצועים מכוחות האויב. בערב סוכות, י״ד בתשרי תשל״ד, במהלך הפסקת אש מוכרזת, הנחית האויב מכת אש ארטילרית על בית החולים בעוד החובשים  עוסקים בהצלת חיי אדם. סוי נהרג בהפגזה ישירה זו. 

סמל ראשון יוסף (סוי) וירניק נפל ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973). בן עשרים ותשע בנופלו. הותיר אחריו אלמנה, ילדה בת שלוש, הורים, שני אחים ואחות. שלושה חודשים אחרי נפילתו נולד בנו ספי הקרוי על שמו.

דרך תמונות וסיפורים, שמועברים לנכדיו ונכדותיו שאותם לא זכה להכיר, ממשיך סוי לחיות בזיכרון של אוהביו וכך נשאר חלק ממשפחתו לנצח.