בן הזקונים של רבקה וישראל. יעקב נולד בכ"א בכסלו תרצ"ג (20.12.1932) ברומניה, בעיירה פיאטרה ניימץ. אביו היה נפח סוסים והאם עקרת בית.

ב-1939 החלה מלחמת העולם השנייה. בגלל מקצועו הנדרש של האב המשפחה לא הוגלתה במהלך המלחמה על ידי הגרמנים, אך הם ענדו טלאי צהוב, עברו השפלות מצד שכניהם בשל מוצאם היהודי ויעקב אולץ לעזוב את בית הספר ולסייע בפרנסת המשפחה.

עם סיום המלחמה ב-1945 יעקב שב ללימודים, אך פטירתו הפתאומית של אביו אילצה אותו שוב לעזוב את הלימודים ולעזור בפרנסת המשפחה.

בינואר 1948, בתום שנת האבל על אביו, החליט יעקב לעלות לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער" ותנועת הנוער "גורדוניה - מכבי הצעיר". ספינתם של העולים נתפסה על ידי הבריטים והם הובלו למחנה מעצר בקפריסין, רק עם סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל במאי 1948 הגיע יעקב למדינת ישראל שזה עתה נולדה, ונקלט כילד חוץ בקיבוץ גן שמואל.

לאחר כשנה עזב יעקב בן השבע-עשרה את הקיבוץ ועבר לחיפה, שם עבד בעבודות מזדמנות, בעיקר בבניין.

בשנת 1950 התגייס לצה"ל ושירת כנהג בחיל התותחנים. עם שחרורו מצה"ל ולאור המצב הכלכלי הקשה (תקופת הצנע) התגייס יעקב בשנת 1952 למשמר הגבול.

בשנת 1955 נישא יעקב. בני הזוג גרו בחיפה, שם נולד בנם ישראל.

במסגרת שירותו המבצעי במשמר הגבול עבר יעקב אירוע לבבי, ולאחר שהתאושש הוא הועבר ממשמר הגבול למשטרת ישראל מרחב חיפה, שם שירת כנהג. לימים הועבר ליחידת הנמל, שירת כנהג ואחר כך היה למזכיר היחידה.

בכל תפקידיו וקשריו עם הסובבים זכה יעקב להערכה על אופיו הנוח, לבביותו, ועל מסירותו בעבודה גם מעבר לנדרש.

רב-סמל ראשון יעקב נפל בעת שירותו בערב ראש השנה, כ"ט באלול תשל"ח (1.10.1978). בן ארבעים ושש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אישה, בן ואחות.

יעקב מונצח בבית יד לבנים בחיפה, באנדרטה בחיפה לנופלי מרחב חוף של המשטרה ובאנדרטת חללי המשטרה שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש.