בן נתן ושולמית. נולד ביום י"ד במרחשון תרע"ט (20.10.1918) בעיר פולינויה אשר באוקראינה. ממוצא רבנים היה. את לימודיו סיים בבית-מדרש למורים בלבוב. השתייך להסתדרות הנוער הציוני והיה מזכיר ה"קן" אשר שם ביאליק נקרא עליו. עלה לארץ בשנות השלושים, שימש בהוראה ואף המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1939, זמן מועט לפני פרוץ מלחמת-העולם השניה, נסע לפולין לבקר את הוריו, אך בגלל המלחמה שפרצה נתקע ונשאר שם. גויס לשירות בצבא הפולני שלחם נגד הנאצים; בזמן שירותו זכה בכמה מדליות ולבסוף הוענקה לו דרגת-קצין. בין השאר קיבל גם את המדליה שניתנה לכל הלוחמים לשחרור פולין. יעקב עבר את גיהינום גיטו ורשה, פעל במחתרת והתגלגל ביערות בין הפרטיזנים. פנים אל פנים נאבק עם האויב והמוות לא השיג אותו. בזמן שירותו זה הודבק לו שם זר (צ'רבינסקי) אך לא ארכו הימים והמסווה התחיל להכביד עליו ולהעיק על נפשו היהודית. אז נחפז ובא לפני רב-הקהילה בעיירה, אשר בה נמצא, והתוודה כי עברי הוא - ושמו נרשם בפנקס-הקהילה. מיד לאחר-מכן הצליח למלט את נפשו משם ובשנת 1946 הגיע לארץ, חוף-מבטחים זה אשר קרא לו מרחוק ואשר אליו שאף לחזור. הוא בא ירושלימה, התחיל לעבוד והצטרף גם למחנה המגינים. עד כה ועד כה פרצה מלחמת-הקוממיות והוא היה לקצין בצה"ל (בדרגת סגן). שירת כקצין-אפסנאות עד שביום י"ב בטבת תש"י (1.1.1950) נפל בשעת מילוי תפקידו. הובא לקבורה בשייך באדר ב', וכעבור שנה ומחצה בערך, ביום י"ז בסיון תשי"א (21.6.1951), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אשה בהריון, שמחה-סימה ובן-נתן. לאחר נפילתו נולדה בתו שולמית-תחיה.