בן סוזן ואלברט, נולד ביום כ"ב בניסן תשי"ד (25.4.1954) ביפו. יצחק, או איציק כפי שכונה בפי חבריו הרבים, למד בבתי-הספר היסודיים "וייצמן" ו"שבטי ישראל" ביפו והמשיך ולמד מסגרות מכנית בבתי-הספר "שבח" ו"אורט" בתל-אביב. עד גיוסו עבד איציק בתעשייה האווירית.

יצחק גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972. לאחר שעבר טירונות וסיים בהצטיינות קורס מ"כים, נשאר בבסיס הדרכה לטירונים כמפקד כיתה. הוא סיים בהצלחה קורס מדריכי אימון גופני והומלץ על-ידי מפקדיו לצאת לקורס קצינים. בחוות-הדעת ובהמלצה לשיגורו לקורס קצינים נאמר: "החייל הינו בעל כושר מנהיגות מצטיין, יודע לפקד על חיילים, ממושמע ומהימן מאוד". יצחק השתתף במלחמת יום הכיפורים וקיבל את אות המערכה. בתעודת השחרור צוינה התנהגותו כטובה מאוד והערכת מפקדיו היתה כי הוא חייל מסור, מהימן ואחראי.

בתחילת מאי 1975 שוחרר סמל ראשון יצחק מהשירות הסדיר, נשא אשה וחזר לעבודתו בתעשייה האווירית. הזוג קבע את מקום מגוריו בראשון-לציון ולאחר זמן נולד להם בן. בשירות המילואים הוצב יצחק ביחידת חיל-רגלים, למרות שיכול היה להשתחרר ממסגרת זו מסיבות בריאות. חבריו בגדוד סיפרו כי "איציק דאג לכולם וידע להקשיב לכל בעיה. הוא אהב את חבריו, ויותר מכל אהב את משפחתו". כשהחל מבצע שלום הגליל לא נקרא תחילה איציק לשירות. הוא הסתובב חסר מנוח במקום עבודתו, ונרגע רק כאשר הגיע אליו הצו המיוחל. איציק עלה עם גדודו ללבנון.

ביום א' באב תשמ"ב (21.7.1982) נפל סמל-ראשון יצחק בקרב בלבנון במבצע שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. השאיר אשה ובן, הורים ואח. במכתב התנחומים למשפחה ציין שר הביטחון, כי איציק "היה הרוח החיה בפלוגתו, הירבה לעזור לחבריו אף מעבר לחיים הצבאיים, והאמין שבכל פעולה עליו לתת דוגמה אישית לחייליו". מפקדו כתב בין היתר, כי "מאז הגיע יצחק לגדוד רכש לו שם של מפקד מוכשר ולוחם אמיץ, ששימש דוגמה ומופת לחייליו... היה ממארגני חיי החברה וההווי בפלוגה. מעמדו בפלוגה וקשריו האישיים עם חבריו בגדוד... היו אולי הסיבה לכך שהמשיך לשרת בגדוד על אף מגבלות רפואיות מהן סבל תקופה ארוכה".