בן דויד ודבורה. נולד ביום ט' בשבט תרס"ח (12.1.1908) בכפר קטן בבסרביה. ראשית חינוכו ב"חדר". עוד אז גילה כשרונות מיוחדים ולכן יצאו ההורים את הכפר ועברו לעיר קפראשט כדי לתת לו חינוך גבוה יותר. בגיל י"ד נתקבל לגמנסיה בקישינוב ושם למד שנתיים; למרות הצטיינותו חש בקיפוחו כיהודי ואז החליט, יחד עם אחיותיו, להצטרף להכשרה ולעלות לארץ. כתוצאה מהתנפלות ושוד על בית-המשפחה הוחלט, כי המשפחה כולה תעלה לארץ ואמנם כן היה (בשנת 1924). מייד לבואו התחיל בעמל-כפיים: בעקירת סלעים לשם הנחת יסוד לבניינים בחיפה, באריזת טבק בזכרון-יעקב ובניקוז תעלות בביצות כברה. בעבודה אחרונה זו גילה כשרונות הנדסיים ולפי הצעת המהנדסים, מנהלי-העבודה, יצא כעבור זמן לצ'כיה והתחיל לומד את מקצוע ההנדסה באוניברסיטה של פראג. המשיך את לימודיו למרות מצבו הכלכלי הדחוק, אך כעבור שלוש שנים, עם הופעת הנאצים, נאלץ לעזוב את המקום ולחזור הביתה. בשובו המשיך ללמוד בטכניון העברי בחיפה וסיים את לימודיו בו. לאט לאט, ולא בלי קשיים, התבסס במקצועו עד שפרצה מלחמת-הקוממיות ואז החליט לתת ידו ללוחמים. בצבא שירת בחיל-ההנדסה, הגיע לדרגת סגן והיה קצין-דרכים במפקדת-אזורו. עמד לעלות בדרגה אלא שלא זכה לכך, כי ביום כ"א בתשרי תש"י (14.10.1949) נפטר במחלה והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בפרדס-חנה. הניח אשה, בת ובן. (בנו המשיך במסורת אביו כאחד המפקדים הצעירים בכיבוש הגולן בדרגת סרן).