בן חיה ולוי (יצחק), נולד ביום ח' באלול תרפ"ז (5.9.1927) בעיר לבוב, במזרח גליציה (אז - פולין). הוא התחיל ללמוד במכינה של הגימנסיה העברית בלבוב ומשעלה ארצה עם הוריו בקיץ 1934 המשיך וגמר את בית-הספר העירוני "אחד העם" בתל-אביב ואחר-כך למד ארבע שנים בגימנסיה הריאלית "בלפור" בעזרת מלגה שקיבל ממחלקת החינוך. היה חבר ומדריך בהסתדרות "מצדה", וחבר בארגון ה"הגנה" ובשנות לימודיו בתיכון עבד והתאמן בחופשות-הקיץ במחנות-עבודה של תלמידים במשקי עמק הירדן, נטה שכם לעבודה במסירות ציונית ובשאיפה לשלמות אנושית. לאחר שסיים את הגימנסיה עבר בשלושה חודשים קורס מ"כים ביחידת חי"ש ושימש במשך שנתיים בתפקיד מ"כ בחולון, מקום-מגוריו. ישראל עבד בבניין אצל אביו הקבלן והגיע לדרגת בנאי וטפסן מסוג א'. בשנה השנייה כבר ניהל עבודות בעצמו מתוך שאיפה מתמדת להשתלמות בעבודתו, ובערבים היה לומד וממשיך בשירות ובהדרכה. שאיפותיו האישיות הזדהו עם מאוויי האומה לחיי כבוד ואושר במולדת חופשית. במאמרו על בעיית פיתוח הארץ הסיק שלכך אפשר להגיע אם הארץ תהיה כולה בידיים נאמנות המוכנות לעשות למענה את הבלתי אפשרי כביכול. "ידיים שחושלו במכות גורל לאורך דרך אין-סופית עקובה מדם", ידיים "שפעלו בכוחם של גיבורי מצדה, שבמותם ציוו לנו את החיים עד עולם". לנוכח המשימה הכבירה של שחרור המולדת ראה את ריב-האחים שבין ה"הגנה" ויתר ארגוני המחתרת כמיותר וכמזיק, ובשיר שכתב לעצמו דרש מהם להתאחד למען המטרה הגדולה. ישראל היה בחור עליז ואוהב חיים, חברה ומוסיקה, ובפגישות הנוער היה "מחולל נפלאות" במפוחית-פה ושיא שאיפתו המוסיקלית היה להשיג אקורדיון. בראשית תש"ח נתקבל כתלמיד במחלקה למהנדסי-בניין בטכניון בחיפה. אך לפני היכנסו למעגל הלימודים באה החלטת עצרת או"ם ובעקבותיה מלחמת-העצמאות, והוא, כחבריו, הפסיק את לימודיו והתייצב לשירות המולדת בהגנת היישוב היהודי בחיפה.

בתחילת חודש מרס 1948 עבר, לבקשת הוריו, לשרת בהגנת חולון ובת ים. שם תרם ל"הגנה" מידיעותיו הטכניות, צילם שטחים ועמדות אויב, הכין מפת חול של החזית וניהל קורס של מהנדסי חפירות וביצור עמדות. סמוך לסוף אפריל צורף בתפקיד מפקד-כיתה עם פלוגתו לחטיבת "גבעתי" והועבר למרחב הדרום. יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב8- ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל-רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח הפתוח נפגעו לוחמים נוספים. בקרב זה נפל.

ביום י"ח באלול תש"י (31.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.