בן ינקה ומוריס, נולד ביום כ"ג בשבט תרס"ח (26.1.1908) בבודפשט, בירת הונגריה. מילדותו גילה כשרון רב למכונאות ולהנדסה. בסיימו את בית-הספר התיכון, השתלם במקצועות אלה והתמסר במיוחד ללימוד הנדסת מכוניות בטכניון בברנו (צ'כוסלובקיה). בשנת 1933 עלה לארץ, ובזמן הראשון עבד בקיבוץ עין חרוד ובבניין הנמל בחיפה. בשנת 1935 השתקע בחיפה וכעבור שנה, בשנת 1936, התקבל לקואופרטיב האוטובוסים "קשר". במאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט עבד בקו האוטובוסים חיפה- משמר העמק, ולא פעם היתה עבודתו קשורה במעשי גבורה. כחבר ה"הגנה" עשה את שליחותו בכל לבו החם ובכל גופו החסון. שיפור השירות היה תמיד קרוב ללבו ולמחשבתו. היה אהוב על קהל הנוסעים בשל יחסו האדיב והמסור לכל אדם. חבריו בעבודה העריכוהו מאוד כחבר נאמן, שקיבל על עצמו כל תפקיד ללא היסוס ומילא אותו תוך אחריות מובהקת.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות, כשנקרא הנהג העברי לקיים את הקשר בין יישוב ליישוב, ניגש מאיר גם הפעם לתפקיד זה במרץ ובהתלהבות ולא נרתע מכל סכנה שארבה לו. בהיותו באחת משליחויות אלה בקיבוץ כפר גלעדי, ביום כ"ג באייר תש"ח (1.6.1948), נפגע מרסיס פצצה שהוטלה על-ידי האויב בהתקפה על הקיבוץ ונהרג במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אישה, הילדה, ובן, גדעון. הוריו הזקנים שנשארו בחוץ-לארץ לא זכו לראותו מאז נפרד מהם בעלותו ארצה.