משה, בנם-יחידם של אליזבט ומרדכי, נולד ביום כ"ג בתמוז תשי"ג (8.7.1953) ברומניה, ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1961. הוא למד בבית-ספר יסודי ברומניה, בבית-הספר היסודי "מוריה" באשדוד ובבית-הספר היסודי "רמב"ם" באשדוד. אחרי-כן המשיך ולמד שנתיים בבית-הספר התיכון המקיף באשדוד ושנה בפנימייה הטכנית של חיל החימוש בצריפין, במגמה של מכונאות. משה גדל באשדוד, מקום שם השתקעה המשפחה לאחר עלותה ארצה. הוא היה נער טוב ועשה כמיטב יכולתו להשביע את רצון הוריו. לפי דרכו אהב אותם ורצה בטובתם. כשלמד בבית-הספר התיכון, היה פעיל בגדנ"ע, והיו לו חברים רבים שאהבו אותו וביקשו את חברתו.

משה גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1971, ומאחר שסיים קורס קדם-צבאי למכונאי טנק "פאטון", הוצב לחיל החימוש. הוא נקבע כמכונאי-טנקים בבית-הספר לשריון וברבות הימים הועלה לדרגת סמל ושימש כסמל חוליה טכנית. ביחידתו היה חביב על מפקדיו ועל חבריו ונחשב בעל מקצוע מאומן, שאפשר לסמוך עליו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלח משה כמכונאי טנקים לסיני, ובהפוגות הקצרות שבין קרב לקרב, היה מתרוצץ בין הטנקים הפגועים ודואג לתקינותם. אור ליום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), במהלך הקרב באזור "החווה הסינית", בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, נפגע נגמ"ש החוליה הטכנית שבו שימש משה גם כלוחם מן השורה וגם עסק בחילוץ פצועים. משה עלה על טנק, אך גם הוא נפגע, ומשה נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה: "במהלך הקרב דבק משה בתפקידו תוך גילוי אומץ והכרה בשליחות שמילא".