בן ברכה ויוסף, נולד בחודש ספטמבר 1923 בעיירה סקורני בבסרביה. בהיותו בן 13 עבר לעיר צ'רנוביץ, שם למד בבית-ספר תיכון. משחרותו התקשר לרעיון התחייה הלאומית, והעלייה ארצה היתה חלומו. הוא ניהל ויכוחים בלתי-פוסקים עם אחיו, שראה את פתרון שאלת היהודים בברית-המועצות. בשנת 1940, משעמד הצבא הסובייטי להיכנס לצ'רנוביץ, ביקש להימלט לרומניה. אמו פגשה אותו בתחנת-הרכבת, ורק לאחר הפצרותיה המרובות ויתר על נסיעתו. במשך שנת השלטון הסובייטי בצ'רנוביץ המשיכו משה וחבריו בקן "הנוער הציוני" בפעילות ציונית במחתרת וגם על דגל קנם שמרו, על אף הסכנה שהיתה כרוכה בדבר. כשחזרו הרומנים בעזרת הנאצים לצ'רנוביץ, הוגלה משה למחנה-עבודה בטרנסניסטריה. גם שם לא הפסיק את פעילותו הציונית ועמד בקשר עם ההסתדרות הציונית בבוקרשט. עם נסיגת הגרמנים ושיבת הרוסים לצ'רנוביץ, קמה בנוער היהודי תנועת התגייסות לצבא הסובייטי. משה לא עשה כחבריו: "אינני רוצה להתגייס - אמר - ולא אתגייס. אם לנפול - בעד ארצי אני רוצה לנפול". הוא עבר באופן בלתי-לגלי את הגבול ועלה ארצה באחת השיירות הראשונות בשנת 1944. "אלה הימים הגדולים שבחיי" - כתב באחד ממכתביו. בארץ היה חבר קבוצת "במאבק" (נווה יער), אולם עזב אותה כעבור זמן-מה ולמד את מלאכת המסגרות. לא בנקל נקלט בארץ, אולם רוחו לא נפלה. "קליטתם של העולים בהווי הארץ ובמשקה, שביעות- רצונם או אי שביעות-רצונם תלויות בהבנה הנפשית שלהם. מי ששואף לחיים קלים - מן ההכרח שיתאכזב. אולם לי ברור היום יותר מאשר אי-פעם, כי כאן עלי לחיות או למות" - את דבריו אלה כתב לאחיו.

בתקופת מלחמת-העצמאות גויס לצבא, שירת בחטיבת הנגב, נלחם בנגב ונפל ביום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948).

ביום ו' באלול תש"ט (31.8.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.