בן ברכה ומוניס, נולד בשנת 1910 בעיר ברודי, גליציה המזרחית. בהיותו בן שלוש עברה משפחתו לווינה ושם עברו עליה שנות מלחמת-העולם הראשונה במחסור קשה. בווינה למד בבית-ספר יסודי, סיים את חוק לימודיו בבית-ספר תיכון והחל בלימודים באוניברסיטה. שם גם החלה פעילותו הציבורית. היה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ופעיל ב"שוצבונד" (ארגון המגן של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית). נמנה עם מייסדי הסתדרות "החלוץ" באוסטריה. בגלל פעילותו הפוליטית גורש מווינה אחרי דיכוי התקוממות ה"שוצבונד". בשנת 1934 עלה ארצה והצטרף להסתדרות העובדים הכללית ולמפלגת פועלי ארץ-ישראל. בשנים 1938-1939, בתקופת המאורעות היה משה, שעוד קודם לכן הצטרף ל"הגנה", נוטר במשטרת היישובים העבריים ושירת בעתלית. בתקופת מלחמת-העולם השנייה עבד כפקיד במחנות-צבא בריטיים. בשנת 1940 נשא אישה. כעבור שנים מספר עבר לגור בשכונת רוזנשטיין בגבעתיים. בשנת 1948 נולדה לו בת.

בפרוץ מלחמת-העצמאות היה חבר בחי"ם גבעתיים והשתתף בשמירה על מקום מגוריו ובפעולות בסביבה. עם גיוסם של הקשישים התגייס גם משה לשירות מלא בחטיבת "קריתי". במהלך מבצע "דני" השתלטו כוחותינו גם על אזור מודיעין ועם כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה נתפסו משלטים באזור, אחד מהם משלט 219. הגיזרה היתה רגועה ובמשלט החזיק כוח חי"ם מחטיבת "קריתי". ביום 23.9.1948 תקפו את המשלט ערבים מקומיים ובסיוע הלגיון, במפתיע ותוך הפרת ההפוגה. מגיני המשלט הופתעו ונאלצו לסגת נוכח עדיפות האויב, ורבים נפגעו בנסיגה הקשה. למחרת תקפו כוחותינו נגד וכבשו את המשלט. בקרב זה נפל, ביום כ' באלול תש"ח (24.9.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק. השאיר אחריו אישה, חנה וילדה.