בן חנה וכדורי, נולד ביום י"ב באדר ב' תרפ"ז (16.3.1927) בעיר בצרה, עיראק. משה למד בבית-ספר יסודי ואחר-כך השתלם ונעשה צורף-זהב. הוא התקשר עם תנועת "החלוץ" שבמחתרת ועלה ארצה בשנת 1945, זמן-מה לאחר עליית הוריו, שהשתקעו בנתניה. כאן עבד ביציקה ופירנס בעבודתו את בני המשפחה. היה בעל גוף חסון ובריא, ספורטאי נלהב, חבר באגודה הספורטיבית הימית "זבולון". משה התמסר להתעמלות ולריקודי-עם. היה עליז מטבעו, טוב-לב וישר, רע נאמן בעת שמחה ובעת צרה כאחת.

בתחילת מלחמת-העצמאות הוצב משה (שעבר זמן-מה לפני-כן לחולון) ביחידת חי"ש-פרברים, והשתתף בקרבות בסביבת חולון, וביניהם - בקרב על תל-א-ריש, שם נפצע קל. עם החלמתו צורף לגדוד והשתתף בכיבוש יאזור ובית דגון. ביום 10.6.1948, ערב ההפוגה הראשונה, השתתפה יחידתו בפעולה שנועדה לסכל התקפה אפשרית על מחנה צריפין (סרפנד) שנכבש קודם לכן, וכן לשם יצירת עובדות מוגמרות לקראת ההפוגה. היחידה, שהתבצרה בשני בתים עזובים ליד לוד, הותקפה על-ידי יחידות ערביות, שמספרן היה גדול פי עשרה. היחידה נאלצה לסגת ועל משה הוטל לחפות על נסיגת חבריו. הוא לא הוציא מידיו את מקלעו עד שנפל, ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). הובא למנוחת-עולמים עם חבריו שנפלו באותו קרב, בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.