בנם של גלית ואודי. נולד ביום כ"ב בטבת תשס"ג (27.12.2002) בארצות הברית. ילד שני במשפחה, אח לעמית ויהלי.

עידו, ילד שובב וחייכן עם עיניים גדולות ומאירות, גדל והתחנך בנס ציונה. למד בבית הספר היסודי "ארגמן".

בהיותו בן תשע ישב בפעם הראשונה ביציע של אצטדיון כדורגל במשחק של קבוצת "הפועל תל אביב", התרגש והתלהב, ומאז אהד את הקבוצה בנאמנות.

מגיל צעיר הייתה פעילות גופנית אהובה עליו מאוד, הוא הִרבה לעסוק בספורט שהיה לחלק בלתי נפרד מחייו. תחילה שיחק בחוג כדורגל בנס ציונה, לאחר מכן שיחק בקבוצת הילדים של מועדון "סקציה נס ציונה", ובחלוף הזמן המשיך לאימוני טריאתלון, הוקי, אומנות הלחימה ג'ו ג'יטסו, ריצה וטניס. כן התאמן בחדר כושר.

אחרי בית הספר היסודי עידו המשיך לקריית החינוך השש-שנתית "בן-גוריון" בעירו, ושם בחר ללמוד במגמת חינוך גופני. במסגרת הלימודים במגמה קיבל תעודת מאמן חדר כושר.

אהב מוזיקה, ונגינה בגיטרה הייתה תחביב שלו.

אוהב אדם, עידו בורך בטוב לב ובגדלות רוחנית ומוסרית. בלי היסוס חש לעזרת האחר, ודאג לעצמו רק אחרי שדאג לסובבים אותו. שמחת החיים שלו והגישה החיובית הפיצו אור ואהבה.

בתקופת התיכון הגביר את האימונים כדי לפתח כושר קרבי ולהתחשל לקראת הגיוס, משום שרצה לתרום בתפקיד משמעותי ולהביא לידי ביטוי את יכולותיו. לצורך כך התאמן בהתמדה בקבוצת כושר קרבי ובאופן עצמאי, בלי לוותר ובכל מזג אוויר.

ביום 31.3.2022 התגייס לצה"ל ושובץ בסיירת "גולני". בנוי לתלפיות ובעל חוזק פיזי ומנטלי יוצא דופן, במסע המסכם שהתקיים בתום מסלול ההכשרה המאתגר נשא על גבו את התיק הכבד ביותר, וכשאחת הרצועות נקרעה, לא ויתר ולא ביקש עזרה אלא המשיך בשקט עם רצועה אחת עד סוף המסע. "עשוי מפלדה", תיארו אותו.

בתום ההכשרה יצא לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) ולאחריו הוצב ב"שטח מאה", מרחב האימונים של הסיירת, כמדריך במדור הלוחמה של היחידה – תפקיד המשלב יכולות מקצועיות גבוהות בלחימה ויכולת לשמש דוגמה אישית לחניכי המסלול. עידו אהב את התפקיד, פרח בו וחש שליחות וגאווה, ובמהלך התקופה הכשיר את דור הלוחמים הבא של הסיירת הן מבחינה מקצועית והן מבחינה מנטלית. החיילים העריצו אותו ולמדו ממנו רבות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בתקופה זו שימש עידו מדריך לחימה, והצטרף לפעילות עם הצוות שלו. לפני המלחמה היה זה בגזרת ג'נין ובמהלך המלחמה – בתמרון הקרקעי ברצועת עזה, שהחל בשלהי אוקטובר 2023. עידו לחם בגבורה, במוטיבציה גבוהה ובאחוות לוחמים אמיתית, מתוך תחושה שמדובר במלחמת קיום. התכונות שאפיינו אותו – נחישות ועקשנות, חוסן ועוצמה, חריצות וחתירה למצוינות – באו לידי ביטוי ביתר שאת בתקופה זו.

כשנקע את קרסולו, הורד הפרופיל הרפואי שלו, אך בנחישות שאפיינה אותו התעקש להעלות אותו בחזרה, והצליח.

בחופשות בבית – לפני המלחמה ובמהלכה – לא ויתר על משחק כדורגל עם חבריו, גם בתקופת ההחלמה מהנקע. כן נסע עם בן דודו איתי לאצטדיון "בלומפילד" בתל אביב לצפות במשחקי כדורגל של "הפועל תל אביב", הקבוצה שאהד. הוא החל לתכנן את עתידו המקצועי ושלח קורות חיים לגופים ביטחוניים כדי להמשיך בקריירה בתחום הביטחון.

כשהסתיים פרק הזמן שהוגדר לביצוע תפקידו כמדריך בהכשרה, הוצע לו להמשיך בתפקיד עד תום שירותו, אך במהלך שנת 2024 החליט לחזור לצוות שלו לתקופת השירות האחרונה. "אני רוצה להיות עם הצוות שלי, עם החברים שלי, ולהילחם. נתתי את שלי בהדרכה", אמר להוריו.

ואכן, עידו הוצב עם הצוות במוצב קדמי על גבול הלבנון, ושם שירת במשך ארבעה חודשים. "אימא, זה רק שמירות, בקטנה", ניסה להרגיע, אך לאחר שמפקדו עלה על מטען ונפצע, הבינו הוריו שמדובר במשימות מסוג אחר.

בשלהי ספטמבר 2024 החל התמרון הקרקעי של צה"ל בלבנון. לקראת הכניסה של יחידתו ללבנון שוחח עידו בקצרה עם הוריו בטלפון: "אל תדאגו, משהו קצר. יהיה בסדר", אמר.

יחידתו נקראה לאזור הכפר מארון א-ראס והשתלבה בלחימה. עד מהרה השתלטה פלוגת הסיור על כמה נקודות חשובות ובנתה מִגנן בנקודה אסטרטגית.

ביום 2.10.2024, לאחר שהשתלטו על בית ששלט על הכפר, נורה טיל לעבר הבית ששהו בו. עידו נהרג במקום, לצידו נפל סמל ראשון עלמקאן טרפה ונפצעו ארבעה לוחמים.

סמל ראשון עידו ברויר נפל בקרב ביום כ"ט באלול תשפ"ד (2.10.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנס ציונה. הותיר הורים, אח ואחות.

אביו אמר בריאיון: "אומרים שיש אנשים שחיים מעט שנים ומשיגים הרבה. ככה אנחנו מרגישים לגביו".

בפברואר 2025 הוקדשה לזכרו של עידו תחרות ספורט בקריית החינוך "בן-גוריון" בנס ציונה, שבה למד. כן התקיים לזכרו אימון לוחמה של יחידת הכוננות של ערד. חבריו ליחידה רצו חצי מרתון לזכרו ולזכר עלמקאן טרפה שנפל לצידו.

ביוזמה הנקראת "שישניצל בניר גלים", שבמסגרתה מתנדבים רבים מכינים ומחלקים שניצלים בחלה ללוחמים לקראת שבת, הוקדש יום התנדבות לזכר עידו.

מוקירי זכרו הדפיסו מדבקות עם תמונתו ועם הציטוט: "עשיתי אתמול מה שאתה לא עשית, כדי שאוכל לעשות היום מה שאתה לא יכול".

ברשת החברתית "אינסטגרם" הוקדש דף לזכרו: remember_ido_broyer, ובו תמונות, סרטונים ותיאור הנצחות.

דפי אינטרנט הועלו לזכרו באתר חטיבת "גולני", באתר עיריית נס ציונה ובאתר קבוצת "הפועל תל אביב".

בבית הספר היסודי "ארגמן" שבו למד נחנכה גינת "פינה בלב" לזכרם של הבוגרים שנפלו במלחמה, בהם עידו.

עידו מונצח באתר ההנצחה של חטיבת "גולני", בצומת גולני בצפון הארץ.