בן אסתר ויצחק, נולד ביום כ"ו בתשרי תר"ץ (30.10.1929) בתל- אביב. בשנת 1944 סיים את לימודיו בתלמוד-תורה לתימנים, למד שנה בבית-הספר המקצועי "שבח", החל לעבוד במסגרות והשתלם במקצועו תוך כדי העבודה המעשית. עמנואל, "עמנו" בפי חבריו, הצטרף לשורות "הנוער העובד", היה מדריך מעולה ובין מקימי גרעין שיצא בשנת 1947 להכשרה מגויסת ביגור. שירת בחטיבת "יפתח" ועלה לדרגת מ"כ. היה רציני במילוי תפקידו, בעל החלטיות ודריכות בקרב, ובלבו רך כילד. כשיצא מטבילת-האש הראשונה, כתב לחברתו, שהוא רואה את עצמו כ"רוצח", אך הוסיף: "חושב אני שהחיים עוד יעשוני אדם מאבן". ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948), בקרבו האחרון בכפר זרעין, גילה קור- רוח וכושר-פיקוד למופת, ובהיותו על גג בית-הספר שבכפר, נפגע מכדור ונהרג. עמנואל הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר יחזקאל.