בן יעקב וחנה. נולד ביום א' באב תרס"א (17.7.1901) בעיר ניז'ין אשר ברוסיה. למד בגמנסיה בעירו ולאחר-מכן בפוליטכניקום בקיוב ובלנינגרד. בהיותו נער חדרה ההכרה הלאומית אל לבו ונלחם ברוח-ההתבוללות, ששררה בבית-הוריו. בגיל צעיר הצטרף לתנועה הציונית, היה פעיל ב"החלוץ" וב"תרבות" ובשנת 1922נשלח כציר מטעם עירו לוועידת "צעירי-ציון" בקיוב. שם נעצר ונשפט למאסר של שנה. השלטונות הסובייטיים אסרוהו עוד כמה פעמים בגלל פעולות ציוניות. לבסוף גורש מרוסיה. בשנת 1925 עלה לארץ והחל עובד כמזכיר בבית-הבריאות על-שם שטראוס בתל-אביב ונימנה עם עובדי המחלקה לשירותי הרפואה הציבורית. משנת 1926 היה חבר ה"הגנה" והיה פעיל במאורעות תרפ"ט, תרצ"ו-תרצ"ט. מאז עלותו היה אחד הקנאים לדיבור העברי עם כל אהבתו לשפה הרוסית אשר בה חונך. יודע-ספר היה וגם חובב-ספר ותירגם מן הספרות הצבאית הרוסית לעברית. בשנת 1936 עבר קורס למדריכי-התגוננות ועל נושא זה הירצה במקומות שונים בארץ. במלחמת-הקוממיות השתתף בהגנת-משלטים אף-על-פי שהיה למעלה מגיל-הגיוס. סירב לעבוד במשמר האזרחי ונימנה עם לוחמי חי"ם. היה בין כובשי יפו, לוד ורמלה. במשך הזמן נעשה לסמל-תרבות. בקרבת לטרון נפצע מרסיס-פגז. ביום כ' באדר תש"ט (21.3.1949) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. הניח אשה ושני ילדים.