בן רצון הכהן ומרים. נולד בשנת תרצ"ד (1934) בארץ תימן. בעודנו תינוק עלתה עמו המשפחה לארץ. למד וסיים את לימודיו בבית ספר על שם יעבץ. עוד בצעירותו חלם להיות חייל לוחם דוגמת אחיו הגדול שהיה בין המתנדבים הראשונים להקמתה של מדינת ישראל, ובשעה שגויס לצה"ל במאי 1952 שירת בגאווה ונלחם במסירות נפש למטרה אחת: חיי שלום לעמו ושקט בארץ. בעת מערכת סיני השתתף בקרבות עם אחיו הצעיר אשר נפצע פצעים קשים ועודד אותו בדבריו. שקט וצנוע היה בחברה ובעבודה ונוח היה לבריות. אישיותו ליבבה את כל יודעיו בפשטותה ובטוהר נפשו. בימי מלחמת ששת הימים היה בין הראשונים ללוחמים ומסר את נפשו במלחמה של גבורה עילאית. ביום א' בתמוז תשכ"ז (9.7.1967) נפל במילוי תפקידו בעלותו על מוקש מצפון לקנטרה. הניח אשה בהריונה בחודש השמיני. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בספר "על במותיך חלל" בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.