בן רחל ויחיאל-יהודה, נולד ביום ה' באלול תרפ"ה (25.8.1925) בתל-אביב. אמו מתה עליו בשחר ימיו. שמוליק למד בבית-הספר היסודי "ביל"ו" בתל-אביב ואחר-כך בבית-הספר התיכון "גאולה". מאימו ירש כשרונות מוסיקליים ובשל קולו הערב היה חבר המקהלה בבית-הכנסת "ביל"ו". הוא חלם על השתלמות במוסיקה, אולם לא הגיע לכך. בהיותו בן 14 הצטרף ל"הגנה" ובהגיעו לגיל 17 התגייס לחיל-הנוטרים ושירת בשער הגולן עד שנת 1945.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התייצב לשירות ושירת בחטיבת "גבעתי". שמואל-יצחק השתתף בהגנה על פרברי תל-אביב ובדצמבר 1947 נשלח לנגב, שם נטל חלק בשמירה על צינור-המים ובליווי שיירות לנגב ולירושלים. הוא נלחם בעטרות ובהרטוב הנצורה. אחרי הנסיגה מהרטוב בא לימים מספר הביתה לחופשה. ושוב חזר למחנה. ביום י"ג באייר תש"ח (22.5.1948), בשעת אימונים, הרגיש פתאום שנצרת הרימון שהחזיק בידו השתחררה. איתו בחדר היו למעלה מ20- איש, חבריו למחלקה. שמוליק תפס את הרימון ואץ החוצה. הרימון התפוצץ בידיו, שמואל התרסק - ובמותו הציל את חיי חבריו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.