בן מימון ופני. נולד ביום ז' בשבט תש"י (25.1.1950) בירושלים ולמד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון המקצועי המקיף באילת, שם סיים את לימודיו כמסגר מיכני. בתחילה היה חניך הגדנ"ע באילת ולאחר שמשפחתו עקרה משם, הצטרף לארגוני ספורט בבאר שבע והצטיין בפעילות ספורטיבית, ואף התאמן בג'ודו. נוסף לספורט היה חובב צילום. קריאה, האזנה למוסיקה ועבודת יד (כגון יצירת מנורת לילה ומאפרות מעץ ומברזל). הוא היה ביישן, טוב לב וישר. מעולם לא אכזב אדם ולא ציער את הזולת. מטבעו היה סלחן. הוא אהב את המדינה בכל לבו והעריץ את נופיה. לכן היה מרבה לצאת לטיולים בכל חלקי הארץ.

שמעון גויס לצה"ל בפברואר 1968, בטרם הגיע מועד גיוסו, כי חיי

הצבא קסמו לו והוא חלם מאז ומתמיד על קריירה צבאית. ביום י"א באייר תשכ"ט (29.4.1969) נפל בעת מילוי תפקידו בגזרת בית שאן, ליד קיבוץ מעוז חיים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע.

מפקד יחידתו שלח למשפחתו מכתב תנחומים בשם מפקד היחידה וחייליה ובו כתב: "תוך תקופה קצרה התבלט בתפקידו (מפקד כיתה). חבריו מצינים כי תמיד היה בעל מזג נוח והשרה אוירה מרגיעה בחיוכו, בעת מתח או מריבה. בעיני חייליו הצטייר כמפקד טוב לב וישר וכידיד. היה נוח ונעים בהליכותיו, הכניס חיות ורוח לכל מבצע שלקח על עצמו ומילא כיאות כל הוראה שקיבל ממפקדיו. אהוב היה על חבריו למחלקה ולפלוגה ועל מפקדיו".