בנם של נילי וישראל. נולד ביום כ"ו באדר ב' תשל"ג (30.3.1973) בחולון. אח קטן לעדי.

אבי גדל בחולון. כאשר היה בן אחת-עשרה, במסגרת פרויקט "הכשרת ילדי ישראל", הוא הגיע כילד חוץ לקיבוץ גבולות שבחבל אשכול ונקלט היטב בחברת הנעורים.

בשנת הגעתו לקיבוץ למד עם בני קבוצתו בקיבוץ ניר יצחק הסמוך ובהמשך למד איתם בבית הספר "מעלה הבשור" של המועצה האזורית אשכול. שם, התמיד בחוג הכדורסל המקומי והצטיין בקבוצת הכדורסל "הפועל אשכול".

כבר כנער בלט באהבתו לקריאת ספרי עיון, ובמיוחד ספרי היסטוריה וספרים שעוסקים בטקטיקה ובאסטרטגיה צבאית.

מגיל צעיר הוא גם ראה את עתידו כחלק מכוחות הביטחון של ישראל ושאף להגיע לדרגות הפיקוד הגבוהות ביותר.

לאחר שסיים תיכון התגייס לצה"ל ושירת כחייל קרבי בגדוד "דוכיפת". במהלך שירותו השתתף בפעולות באזור עזה (אז בשליטת ישראל) וביהודה ושומרון, זכה להערכת מפקדיו על תפקודו תחת אש ונבחר כחייל מצטיין.

אחרי שחרורו מהצבא עבד בקיבוץ גבולות בתחום החקלאות. סיפר חברו מריו: "עבדנו יחד כשהיית בחור צעיר בגד''ש. תמיד היית ראשון בעגלת קווים וגם באוטומציה. תמיד רצית להבין איך זה עובד" .

בהמשך, למד באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר שבע היסטוריה של עם ישראל לתואר ראשון, וכדי לממן את לימודיו, המשיך את עבודתו בקיבוץ בזמן החופשות וסופי השבוע. כסטודנט, התגורר בבאר שבע בדירה שכורה עם חבריו מהקיבוץ ואהב לבלות איתם ולצבור ביחד חוויות שמחות.

בשנת 2001 אבי הפך לבן זוגה של אפרת, חברת ילדותו שהקשר איתה נמשך לאורך השנים.

בשנת 2002 אבי התגייס למשטרת ישראל. הוא התחיל שם כסייר בתחנת אשדוד וכתוצאה מכישוריו הגבוהים נשלח לקורס קצינים וסיים אותו בהצלחה. אחריו חזר לשרת כקצין יחידה במשטרת אשדוד.

בנוסף, במקביל לשירותו במשטרה למד לתואר שני לימודי ארץ ישראל, משטרה וביטחון באוניברסיטת חיפה.

בשנת 2009 נולדה רוני בתו הבכורה. אבי נהנה מאבהותו החדשה והיה אבא מסור ואוהב.

כשנה לאחר מכן הוא סופח למכללה ללימודי משטרה בשפרעם. במכללה פיקד בהצלחה על קורסים שונים והעביר לשוטרים רבים את הידע שלו, את ניסיונו וגם את האידיאלים שלו.

סיפר שי, חברו לשירות: "צידון, ככה הייתי קורא לך תמיד, עשרה חודשים בקורס קצינים ועוד שנתיים ביחד בהדרכה במלמ"ש (מרכז לימודי משטרה). איש מיוחד, מלא ערכים ואהבת הארץ. שוטר מקצוען, נחוש ואמיץ. היית תמיד דוגמה ומופת לחניכים שלך במחלקות, תמיד בצניעות ובמקצועיות, אי אפשר היה לפספס אותך עם הגובה והנוכחות שלך".

בשנת 2012 חזר לשרת במחוז הדרום של המשטרה. בתקופה זו נולד איל, ילדם השני. אבי המשיך להשקיע במשפחתו, שהייתה בראש סדרי עדיפויותיו. איש משפחה ואבא מקסים היה, יחד טיפחו את ההווי המשפחתי, שכלל בילויים וטיולים ברחבי הארץ.

בשנת 2019 עברה המשפחה להתגורר במושב יבול, גם הוא במועצה האזורית אשכול, ושם בנו את בית הקבע שלהם, שהיה עבור אבי הגשמת חלום ובתכנונו ובעיצובו השקיע את נשמתו.

לאורך השנים הוא שימש בתפקידים רבים במשטרה באגף המבצעים במחוז דרום, ובחמש השנים האחרונות לחייו היה סגן ראש משרד סיור בתחנת אופקים, קצין שיטור קהילתי מוערך שלצד רצינות ויסודיות היו בו גם הומור וציניות. סיפר סגן ניצב ניבי אוחנה, מפקד תחנת אופקים: "הוא מעולם לא חשש או נרתע מעבודה קשה והיה ראשון לבצע כל משימה. גם בשגרת התחנה אבי תמיד הגיע ראשון ויצא אחרון".

אפרת, בת זוגו, סיפרה: "היה לו לב גדול והוא נתן את עצמו למען השוטרים שלו... הוא היה המפקד הכי זמין, הכי בגובה העיניים, הכי מסור. איש שמסמן יעדים ומגשים אותם", ואורן, קולגה שלו, תיאר אותו כ"צנוע ושקט בלי פוזות וגינוני כבוד".

בשעות הפנאי שלו המשיך לטפח את אהבת הקריאה שלו ולהרחיב את ידיעותיו בהיסטוריה, התעניין באקטואליה וגם עסק בספורט. הוא אהב במיוחד ריצות למרחקים ארוכים ולא ויתר על אימוני הריצה גם בתקופות עמוסות ובמזג אוויר מאתגר. בעקבות האימונים הגשים את חלומו והשלים ריצת מרתון שלמה במרוץ המרתון של תל אביב.

כחובב מושבע של כדורסל הוא ייסד בצעירותו את קבוצת הכדורסל "הפועל גבולות". בשנה האחרונה לחייו, החל לאמן דור צעיר של ילדים בקבוצת "הפועל אשכול".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אבי היה באותו בוקר כונן של תחנת המשטרה באופקים. כשהחל מטח הטילים הראשון הוא שהה עם משפחתו בממ"ד שבביתם. סיפר סגן ניצב אוחנה, מפקד תחנת אופקים: "אבי קיבל דיווח מהתחנה והבין מיד את משמעות האירוע וחומרתו, וקפץ לבדו לאירוע כשהוא חמוש בנשקו האישי בלבד".

בדרכו לתחנה עצר אותו לוטם, רכז הביטחון של פתחת שלום (מועצה אזורית אשכול). הוא עדכן אותו שהצירים חסומים וביקש ממנו להצטרף אליו למושב פרי גן, שבו מחבלים השתלטו על בתים של תושבים. אבי נענה, וביחד עם צוות מאולתר שכלל גם את מ' המסתערב הם נלחמו במחבלים.

במהלך הקרב מ' נפצע, ולוטם, שחילץ אותו משם, סיפר: "פקד אבי צידון נשאר לבדו לנהל אש מול חוליה של כעשרים מחבלים. הציל את חיי, את חייו של מ' ואת חיי התושבים בפרי גן".

סיפר אמיר חברו: "אבי לחם מול מחבלים רבים במשך דקות ארוכות עם אקדחו האישי עד שנפל", ואפרת זוגתו אמרה: "הפעולה הזו הצילה את תושבי פרי גן. למרות שהמחבלים כבר היו בתוך הבתים אף אחד לא נפגע".

פקד אבי צידון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בגבולות. הותיר אחריו בת זוג, בת ובן.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-פקד.

אמיר חברו מהתיכון ספד לו: "יש לי חבר גיבור שקוראים לו אבי. יש לי חבר שהלך בעיניים פקוחות אל מותו ובכך הגן ושמר על יישוב שלם שעמד בסכנת טבח. יש לי חבר שידע מה הוא מקריב והחליט להקריב. יש לי חבר שאהב את החיים, אהב את בת זוגו ואת ילדיו אהבת נפש ועדיין בחר להישאר לבד מול עשרות מחבלים. תמיד ידענו, החבר'ה בקיבוץ, שאבי הוא גיבור".

כתב ליאור קרוב משפחתו: "אבי גיסי היקר... יצאת בשבת בבוקר תחת מטר טילים והתראות בלי להסס, כמו שתמיד עשית כשקראו לך. נלחמת בגבורה כדי להגן על יישובי המועצה שלנו ובגבורתך הצלת חיים... קרוב כל כך לבית שרק לא מזמן סיימתם לבנות. אתגעגע לכל רגע קטן איתך, לשבתות אצל ההורים שלי, לוויכוחים על אקטואליה וספורט, לקפה באמצע הלילה ב'אינדינגב', לרגעים קטנים של חסד, של שגרה, לעולם שכבר לא יהיה כמו שהיה, שנשבר".

אמר סגן ניצב אוחנה: "בשירות משותף נחשפתי לאדם בעל אישיות יוצאת דופן, בעל טוב לב שלא ניתן לתאר במילים... הייתה תמימות דעים מוחלטת שזה אדם שאין בו טיפת רוע או רצון לפגוע בשום ברייה. אבי אהב את משפחתו, אהב את הטבע, את הטיולים הפשוטים, תמיד בדרך של צניעות וענווה... בשבילי הוא גיבור ישראל אמיתי. משטרת ישראל מצדיעה לך אבי על גבורתך העילאית".

כתב עמוס בן קבוצתו: "אבי היקר, אנחנו הדור האחרון של ילדי הלינה המשותפת... עבורנו, מי שגדלו איתנו יחד בבית הילדים הם סוג של אחים לא ביולוגיים... הגעת אלינו כילד חוץ ובדרכך המיוחדת השתלבת בתוכנו והפכת לאחד מאיתנו. כילד ונער למדתי ממך המון: את האהבה לידע והעמקה בתחום ספציפי, את האהבה לספרי עיון. למדתי ממך מהן טקטיקה ואסטרטגיה, מה זה דנקרק וקרב אל-עלמיין ונורמנדי. פתחת לנו את הראש בהרבה כיוונים חדשים. כמו אחים לאורך הילדות אהבנו, צחקנו, רבנו וגם השלמנו.

מגיל צעיר מאוד ראית את עצמך כאיש כוחות הביטחון ובשבת נהרגת בעת מילוי תפקידך. מהיכרותי איתך אני בטוח שחשבת רק על המשימה ועל ביטחון האזרחים שבאחריותך ולא על עצמך... הכאב על אובדנך, אח יקר, שורף את הלבבות של כולנו, חבריך לילדות ולנעורים בקיבוץ גבולות. נאהב ונתגעגע לנצח".

באוגוסט 2024 התקיים לזכרו של אבי טורניר כדורסל באולם הכדורסל שבאופקים. במעמד זה, מפקד מחוז דרום במשטרה, מפקד מרחב הנגב ומפקדת תחנת אופקים העניקו למשפחתו את אקדחו האישי, שאיתו נלחם בגבורה בקרב שבו נפל. 

באתר ההנצחה האינטרנטי של קיבוץ גבולות הועלה עמוד לזכרו של אבי. כן הוא מונצח באתר גלעד של משטרת ישראל, ובאנדרטת חללי המשטרה במכללת השוטרים בבית שמש.