בנם של עידית ובצלאל. נולד ביום ג' בניסן תשמ"א (7.4.1981) במושב חירות. אח לספי, יעל וגיל.

אביב גדל במושב חירות שליד תל מונד ולמד במוסדות החינוך של המועצה האזורית לב השרון.

מגיל צעיר אביב התבלט באהבתו לכלי רכב ובכישרון יוצא דופן בנהיגה. כבר בגיל חמש ישב על ברכי אביו ונהג בטרקטור, וכשבגר והוציא רישיון נהיגה הפך הטרקטור לרכבו הצמוד. מאוחר יותר רכש גם טרקטורון ואופנוע שטח והוציא רישיון לנהיגה במשאית.

אביב היה איש אדמה, איש של עשייה, אהבה ונתינה. הוא אהב את החיים והיה הרפתקן, והבילוי המועדף עליו היה טיולים ולינה במדבר. עד לגיוסו לצבא עבד בעבודות שונות במשק המשפחתי: איסוף ביצים, קטיף הדרים ופרחים וגידול אננס.

בשנת 1999 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת "מגלן". במהלך הכשרתו יצא לסדרת ניוד, שבה מוכשרים הלוחמים בנהיגה מבצעית. הוא סיים את הסדנה בהצטיינות, ולאחריה חזר להשלים את מסלול ההכשרה שלו כלוחם ביחידה.

לאחר שירות כלוחם אותר ליחידת הניוד 5155 – יחידת קומנדו עילית שעוסקת בהעברת כוחות וכן בפינוי של פצועים באמצעות כלים מהירים ובעלי עבירות גבוהה. בסיום ההכשרה הפך להיות מדריך בהכשרה של היחידה וחתם קבע לשנה נוספת.

במהלך שירותו הצבאי השתתף במבצעים רבים ותרם תרומה רבה באיתור דור ההמשך של הלוחמים ביחידת הניוד ובתכנון סדרות ההכשרה.

לאחר שחרורו, בשנת 2004 יצא אביב לפרויקט באנגולה שבאפריקה מטעם חברת L&R. במשך שנה עסק בהקמת מחלקת ניוד עבור יחידה מובחרת בצבא אנגולה, כולל הכשרת נהגים ומפקדים בתחומים מגוונים, ממכונאות עד נהיגת שטח ואלתורים בהתאם לנתוני השטח. הוא עבד מול תרבות שונה ושפה זרה (אנגלית ופורטוגזית) והפגין יצירתיות, סבלנות, מקצועיות וכושר הסתגלות.

מ-2005 עד 2009 עבד בחברת "טריגו" כמדריך לנהיגה מבצעית. לאחר מכן עבר לרומניה עם חבר והקים שם עסק למכירת אופנועים. בסוף 2010 שב ארצה לעבודה ב"טריגו". אביב היה מקצוען, סיפרו בני המשפחה, תמיד ביקש ללמוד עוד ולהשתפר. אופיו הקפדני והרצון ללמוד אפשרו לו להתפתח ולהשתפר כל הזמן, כך התקדם בחברה ממדריך זוטר למדריך מוביל, ומשם למשרה מלאה כמנהל הדרכה וכסמנכ"ל "טריגו". בכל תפקידיו לאורך כל השנים היה אהוב על כל מי שסביבו, הודות למקצועיותו, לשקט שלו, לחיוך הצנוע ולעיניים הטובות שלו.

ברומניה הכיר את רלוקה וניצתה ביניהם אהבה. בשובם לארץ נישאו והקימו את ביתם במושב חירות, שם גידלו את שני ילדיהם, רונה ומתן, ואביב המשיך לעבוד בחקלאות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עוד באותו יום אביב גויס למילואים כלוחם ביחידה 5155. הוא שירת פרקי זמן ממושכים – תחילה בכוננות בצפון הארץ, לאחר שארגון חיזבאללה הודיע על תמיכתו במתקפת הפתע והצטרף ללחימה. לאחר שבועות מספר עבר לעזה ולקח חלק בלחימה ובמבצעים לחילוץ חטופים. בתחילת אוקטובר 2024, עם עליית עצימות המלחמה בצפון, עלה אביב עם יחידתו לגבול הצפון והשתתף בהכנסת הכוחות ללבנון.

בריאיון עימו במהלך המלחמה נשאל אביב על רגעים משמעותיים במלחמה שבהם חש סיפוק, וכך ענה: "יש הרבה רגעים כאלה. אין ספק שאתה עושה דברים משמעותיים יותר. לפעמים זה במילה הכי קטנה שאומר לך אחד הלוחמים. 'תודה שלקחת אותי, תודה שהוצאת אותי'. זה עושה את ההבדל. ובמקומות היותר קיצוניים זה במשימות משמעותיות. זה לא צריך להיות משהו גרנדיוזי, זה לא צריך להיות משהו גדול, זה בטח לא צריך להיות משהו שאחרי זה בתקשורת, אנחנו לא מחפשים את זה".

ביום 6 באוקטובר 2024 השתתף אביב בפעילות של הכנסת לוחמים לשטח. לאחר השלמת שני סבבים שבו הלוחמים לאיסוף הסבב השלישי, אך בדרכם התקבלה הודעה על חסימה בציר, והם נדרשו להמתין בנקודת מסתור. בזמן ההמתנה נורתה לעברם פצצת מרגמה מכיוון לבנון. אביב נפצע בראשו פציעה אנושה ופונה במהירות לבית החולים רמב"ם בחיפה. הוא הועבר לחדר הניתוח, אך למרות מאמצי הרופאים נפטר למוחרת בבוקר.

רב-סמל מתקדם אביב מגן נפל בקרב ביום ה' בתשרי תשפ"ה (7.10.2024). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בתל מונד. הותיר אחריו אישה, בת ובן, אם, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.

להנצחתו הוקם עמוד באתר "סיפור חיי".

יחידתו של אביב פרסמה דף לזכרו ולזכר רס"ר איתי אזולאי שנהרג לצידו, ובו דברים עליהם לצד תמונותיהם. "אביב היה לוחם ותיק ומסור ביחידת הניוד 5515", כתבו, "לצד שירות מילואים אינטנסיבי ומסוכן היה איש משפחה למופת – בן זוג ואב לשני ילדים – שהחזיק בתחושת שליחות עמוקה גם בשנות הבגרות, כאשר המודעות למחיר השירות גבוהה מאי פעם. חבריו תיארו אותו כאדם רגוע, אחראי, שמחבר בין אנשים ומשרה ביטחון על הסובבים אותו.

לאורך כל המלחמה פעל מתוך אמונה מלאה בחשיבות ההגנה על תושבי המדינה ויישוביה. חייו ומותו הפכו לסמל של מסירות, אחריות ואהבה למולדת, כפי שמתבטא במורשתם של חללי צה"ל לאורך השנים".