בן צבי וחנה; נכד לאברהם-יצחק מרגובסקי, ממייסדי המושבה מטולה ומראשוני השומרים והמגינים בארץ. נולד ביום כ"ז באדר תרפ"ח (19.3.1928) במטולה. הצטיין בלימודיו למן בית-הספר היסודי על-שם "אחד העם" בתל-אביב ועד לסיום-לימודיו בגמנסיה "בלפור". בגיל ט"ו התמסר להדרכת נוער "ללמד בני יהודה קשת". אחרי סיימו את הגמנסיה עשה את שנת-השירות בנוטרות. במקום-שירותו היה פעיל בחיים התרבותיים של הנקודה והיה נקרא בפי כל חבריו בשם "מורה". כן הצליח כשופט ביישוב סכסוכים בעניינים שונים בקרב התושבים. אחרי שנת-השירות השתלם בכלכלה (בלמדו בבית-הספר הגבוה למשפטים ולכלכלה) ואף עסק בניהול חשבונות. בפרוץ מלחמת-הקוממיות היה מראשוני-המתנדבים בטרם יגיע תורו. בתור מ"כ הדריך בהכשרה צבאית את הנוער בעמק בית-שאן וכפי שכתב היתה מטרתו "לחשל את הנוער שלנו ולעצב את רוחו ודמותו של צבא-ההגנה". בזמן התקפת-הלגיון בעמק זרק את הרימון הראשון אל מול האויב. באחד הקרבות בעמק נפצע ואחרי שהחלים חזר לפלוגתו. השתתף בכל מערכות-הנגב והגיע עד לאילת. גילה כושר בפיקוד וקור-רוח ודריכות במצבים קשים. לחבריו-פקודיו היה לאח ולמורה-מחנך. היה מרומם את רוחם בבדיחות-דעתו, דאג למחסורם, השיב על תלונותיהם בסיפורי-גבורה-והקרבה של ראשוני-ההתישבות (ששמע מפי בני-משפחתו). בכל מקום-חניה עשה מאמץ להדריך את אנשיו בסיורים כדי להעשיר את ידיעותיהם על קשר המקום עם עברה של האומה. בתקופת-השקט שלאחר הקרבות היו חיי-הבטלה מטרידים אותו והוא דרש להעסיק את האנשים בשירותי עבודה פוריה ובהכשרת הכפרים הנטושים לשם דיור העולים. מתוך ענוה סירב לקבל דרגות ותארים אך לבסוף נענה להפצרות-מפקדיו והסכים להצטרף לקורס-קצינים. בשעת מילוי תפקידו נפצע קשה, וכעבור ארבעה-חמישה ימים, ביום י"ג באב תש"ט (8.8.1949), מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.